תְּנֵנִי לִנְטֹר אֶת מֶרְחַקֶּיךָ,

תְּנֵנִי לָאֶבֶן לְהַקְשִׁיב,

עַל בְּדִידוּתָם שֶׁל מֵי יַמֶּיךָ

הָנִיחָה וְעֵינַי אַרְחִיב.

תְּנֵנִי עִם הַנְּהָרוֹת לָלָכֶת

מִבֵּין שְׁתֵּי גָדוֹת הַמַּהְפֶּכֶת

וּבְלֵב הַלַּיְלָה לְהַשְׁלִיו.

לַשּׁוֹט בָּאֲרָצוֹת שְׁלָחֵנִי

עִם הָרוּחוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת,

בֵּין מִנְזָרִים עוֹטֵי בְשֶׁקֶט

חַיִים שֶׁלֹּא זָכוּ לִהְיוֹת.

שֵׁם אֶתְלַוֶּה אֶל הוֹלְכֵי דֶרֶךְ,

וְלֹא יִהְיֶה כָזָב אוֹ סֶרַח

חוֹצֵץ בֵּינִי לַהֲמוֹנָם.

וְעִם סוּמָא, שָׂב וּשְׁפַל-בֶּרֶךְ

אֶפְסַע בַּשְּׁבִיל הַנֶּעְלָם.