הַקֶּבֶר / שאול טשרניחובסקי
לנשמת הרוגי אוקרינה
הֵם רַבִּים כְּמוֹתוֹ שָׁם, לְלֹא כָל כְּתֹבֶת - - - גָּב!
וּפָגַע בּוֹ שׁוֹר-פָּר וְנִתְקַל בּוֹ בְדִישׁוֹ,
וְקִלְּלוֹ בָאַף הָאִכָּר בַּחֲרִישׁוֹ,
וּתְהִי קָרַחְתּוֹ תֵּל וּמִקְלָט לַחֲגַב-
הַשָּׂדֶה טֶרֶם סְתָו – וּבָכָה לוֹ אַךְ עָב
וְעָנָן בְּכִי-קָר וְסוּפָה תַחֲרִישׁוֹ - - -
כֹּה יִבְכּוּ לוֹ לַמֵּת, וְלֹא יִמְצָא לוֹ קַדִּישׁוֹ
הַמִּשְׁעוֹל אֵלָיו יֵט, וְלֹא יִסְפּוֹד לוֹ: הוֹי אָב!
וְעוֹד הַשָּׁנָה, שׁוּר, וְאַדְמָתוֹ כְּבָר מוֹרִיקָה,
מִשְּׁנָתָהּ תַּעֲבוֹר, וְהֶעֶלְתָה סָפִיחַ,
וְשִׁבֳּלִים סוֹנְטוֹת בּוֹ בִשְׁרִיקָה וַחֲרִיקָה…
אַךְ אוֹתוֹ בֶן-הָאֵיד, הָעוֹשֵׁשׁ פֹּה בַּפִּיחַ,
לֹא יֵדַע עַל-שׁוּם-מָה לוֹ תֶלֶם תִּלֵּם אֵת,
וְאֶת-חַיָּיו לָמָּה חַי וְעַל-מָה נִקְטַף בְּלֹא עֵת - - -
אודיסה 1921