“שמות” י“ד, ט”ו; “מיכה” ב' י'.
חַדָּה עֵינְךָ, עַזָּה הַבֶּרֶךְ,
גַּם מַקֶּלְךָ עַמִּי בַּיָּד…
וְלָמָּה תַעֲמֹד בַּדֶּרֶךְ
וְרֹאשְׁךָ, רֹאשׁ-הַשֵּׂיבָה, מוּרָד?
אֵינְךָ גַלְמוּד: רְאֵה בָנֶיךָ
אֵלֶיךָ שָׁבוּ בֶּהָמוֹן.
קַבֵּל אוֹתָם, וְלִקְרַאת חֲזוֹן
דּוֹרוֹת יָבוֹאוּ, קוּם וָלֵכָה,
עַל פְּנֵי צוּקוֹת וְסֵבֶל-עַד
קָדִימָה צְעָד!
לְהֵד-שִׁירָה קְדוּמָה – קָדִימָה!
מֵחֵיק-עָתִיד קוֹרְאִים דּוֹרוֹת.
קוּם לִתְחִיָּה! קוֹלוֹת יַרְעִימוּ,
הִמְנוֹן תָּשַׁרְנָה סְעָרוֹת.
וּלְרַעֲמֵי-עָב יְכַס רָקִיעַ,
לְקוֹל קָדוֹשׁ, אַדִּיר יָרִיעַ,
עַל פְּנֵי צוּקוֹת וְסֵבֶל-עַד
חֲזַק, עַם שָׂב, וְאַל תֵּחַת,
קָדִימָה צְעָד!