“בּוֹאָה”, אָמְרָה לֵאָה, "וְנִרְאֶה
בִּפְרוֹחַ הַדֻּבְדְּבָנִים בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,
הַשְּׁזִיפִים וְהָאֲפַרְסְקִים בְּמַרְלְבּוֹרוֹ;
הֵן רֵיחַ-מָה מִנִּשׁמַת שַׂר-הָאָבִיב בְּהֵעוֹרוֹ
מַגִּיעַ גַּם אֶל חֵנֶק רְחוֹבֵנוּ זֶה".
שָׁנָה לִפנֵי כֵן, בִּשְׁלֹשָׂה סֶנְטְ הַסַּלְסִלָּה,
קָטַפְנוּ בַּחֲבוּרָה דֻּמְדְּמָנִיוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,
דֻּבְדְּבָנִים וְתוּתֵי-גָן בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,
דֻּבְדְּבָנֵי דַם-שׁוֹר וְדֻּבְדְּבָנֵי יֵין-אֵשׁ – כָּל מִין יֵשׁ לְבָרְרוֹ,
לוֹהֲטִים לָעַיִן וּקְרִירִים לַאֲכִילָה.
בָּצַעְנוּ פַּת-חַרְבוֹנִים אָז
בְּגֹדֶל רַעֲבוֹנֵנוּ בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,
וְעַל שַׂק-תֶּבֶן בְּמַרְלְבּוֹרוֹ
חָלַמְנוּ אִישׁ-אִישׁ חֲלוֹם-זָהֳרוֹ,
(אָפֵס חֲלוֹם, וְתוֹר-תָּקְפֵּנוּ גָז).
“רָאִינוּ הַפֵּרוֹת בִּמְלוֹא גָמְלָם, וְעַתָּה בּוֹא”, אָמְרָה לֵאָה,
"וְנִרְאֶה בְּלַבְלֵב הָאִילָנוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ;
כָּל הַגְּבָעוֹת פּוֹרְחוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,
הָרוּחַ בַּנִּצָּנִים, וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּאוֹרוֹ, –
נָקוּמָה וְנֵצֵאָה".
יָפֶה הַהוֹדְסוֹן וְרָחָב
בְּדֶרֶךְ-הָאֳנִיָּה אֶל מַרְלְבּוֹרוֹ,
וְנִצָּנֵי שְׁזִיף מִמַּרְלְבּוֹרוֹ –
גֶּשֶׁם-פְּרָחִים בְּהִתְפּוֹרְרוֹ –
יָצוּפוּ קְרוּם לָבָן עַל פְּנֵי מֵימָיו.
עַנְנֵי-צֶמֶר (רוּחוֹת סְרָקוּם)
עַל פְּנֵי הַגְּבָעוֹת בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,
מֵעַל הַנָּהָר בְּמַרְלְבּוֹרוֹ,
מַבִּיטִים צַלְמָם בְּטָהֳרוֹ
בִּקְצֵה מִשְׁטַח יִקְרַת-הַקְּרוּם.
אַךְ טֶרֶם הִגַּעְנוּ בָּאֳנִיָּה,
כָּבֵד הַצֵּל עַל מַרְלְבּוֹרוֹ,
נִתַּךְ מָטָר עַל מַרְלְבּוֹרוֹ,
בָּזַז תִּפְרַחַת מִפֹּארָה,
רְמָסָהּ בַּטִּיף, בַּטִּיט; וְטִיּוּלֵנוּ – תַּאֲנִיָּה. – –
טִפְּשִׁים! אֵיךְ הִנַּחְנוּ לְיוֹם גָּשׁוּם
לְחַלֵּל גִּיל בְּגִנּוֹת-שְׁזִיף בְּמַרְלְבּוֹרוֹ?
רָחַקְתִּי הַרְבֵּה שָׁנִים מִמַּרְלְבּוֹרוֹ,
אַךְ מִמִּגְרַשׁ-עִיר, עֵת נִשְׁמַע הַתּוֹר בְּשׁוֹרְרוֹ,
אֶל מַרְלְבּוֹרוֹ תִּכְמַהּ נַפְשִׁי לְתַקֵּן אֶת הַפָּגוּם.