עַל כֶּרֶם בֶּן שֶׁמֶן נֶחְמָד לָעַיִן
עָבַר שׁוּעָל זוֹלֵל וַיַּרְא מִנֶּגֶד
עַל שָׂרִיגֵי הַגְּפָנִים עִנְבֵי מֶגֶד
וַתְּכַל נַפְשׁוֹ לַעֲנָבִים זָבֵי יָיִן;
אַךְ אֲהָהּ מָבוֹא לַכֶּרֶם אָיִן,
כִּי סָבִיב לוֹ גָּדֵר וּמְשׂוּכַת חֶדֶק,
אֵין פֶּתַח נִפְרָץ בּוֹ, בִּלְתִּי אִם בֶּדֶק,
שֶׁצַּר לוֹ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹר דַּרְכֵּהוּ.
אָז נוֹעַץ הֶעָרוּם וַיָּצָם יוֹמַיִם
עַד שֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו, רָזָה גֵּוֵהוּ,
אָז נִלְחַץ בַּחֹר וַיָּבֹא בַּכֶּרֶם;
שָׁם בָּאֶשְׁכֹּלוֹת שִׁלַּח הַשִּׁנַּיִם
וַיִּבְחַר הָאָדֹם הָאָדֹם בָּמוֹ
וּבְכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ הָמַם פִּרְיָמוֹ
עֲדֵי מִבְחַר הַגְּפָנִים הָיוּ חֵרֶם.
„אֲהָהּ, שׁוּעָל נִמְהָר, מַה-זֶּה עָשִׂיתָ?
עַתָּה הֵן שַׁבְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ,
וּבְשָׂרְךָ כִּי רָזָה רֻטֲפַשׁ מַנֹּעַר,
עַתָּה צַר יִהְיֶה לָךְ בֶּדֶק הַמְּשׂוּכָה,
סָגַר גַּן-עֶדְנֶךָ עָלֶיךָ כַּסֹּהַר ” –
כֹּה נֶעֱצַב הוּא וַיַּרְא כִּי אֵין אֲרוּכָה
וַיָּשָׁב וַיְּעַנֶּה שֵׁנִית נַפְשֵׁהוּ
וּכְנֹאד בַּקִיטוֹר שָׁב גַּבּוֹ גַּב חֹמֶר,
וּבְעוֹר שִׁנָּיו אָז הִתְמַלֵּט, וַיֹּאמֶר
אַחֲרֵי שׂוּמוֹ אֶל הַכֶּרֶם פָּנֵיהּו;
„מַה-יָּפְיָפִיתָ, כֶּרֶם אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת,
גַּם אִבֶּיךָ יָפִים טוֹבִים וּמְגֻדָּלִים;
אַךְ מַה חֵפֶץ בָּךָ מַה-יִּתְרוֹן וָנַחַת
אִם אֵת אֲשֵׁר תִּתֵּן תָּשׁוּב לָקַחַת
וּכְבוֹא אִישׁ בָּךָ עָרוֹם כֵּן יָשׁוּב לָלֶכֶת ”.
הַכֶּרֶם הוּא הַתֵּבֵל, נַחְנּוּ הַשֻּׁעָלִים!