אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –
הִזְמִין אֵל לְךָ אִשָּׁה – בְּחַר-בָּהּ!
אַל תִּתְמַהְמָהּ, אַל תְּאַחֵר,
שֶׁמָּא יְקַדֶּמְךָ אַחֵר.
אַף אָנֹכִי דְּבַשׁ מָצָאתִי –
אַךְ-לֹא בָא אֶל-פִּי וּשְׂפָתִי.
שְׁתַּיִם הָיוּ לָאַלְמָנָה:
אַחַת שְׁחֹרָה וְאַחַת לְבָנָה.
לֹא עֲלָמוֹת – מַרְגָּלִיּוֹת,
פְּרֵדוֹת נָאוֹת וִיפֵיפִיּוֹת,
אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פְנֵיהֶן –
וַאֲנִי אָהַבְתִּי שְׁתֵּיהֶן.
אַךְ אֵין מַגִּיד, אַךְ אֵין פּוֹתֵר,
מִי מֵהֶן אָהַבְתִּי יוֹתֵר.
עָבְרָה עֵת, לֹא אֵדַע כַּמָּה,
וָאֶתְמַהְמָהּ, וָאֶתְמַהְמָהּ.
פִּתְאֹם בָּא הַשֵּׁד וַחֲטָפָן –
שֵׁד גְּדָל-בְּלֹרִית וְשֵׁד גְּדָל-שָׂפָם.
וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי, גֹּלֶם,
רַוָּק זָקֵן עַד הָעוֹלָם.
וּמִכָּאן לְכָל-הַנְּעָרִים
מוּסַר הַשְׂכֵּל וּמֵישָׁרִים:
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –
הִזְמִין אֵל לְךָ אִשָּׁה – בְּחַר-בָּהּ!
אַל תִּתְמַהְמָהּ, אַל תְּאַחֵר,
שֶׁמָּא יְקַדֶּמְךָ אַחֵר.