עֵת כִּנּוֹר תַּחַת יָד רוֹגֶשֶׁת יִתְיַפֵּחַ / שאול טשרניחובסקי
עֵת כִּנּוֹר תַּחַת יָד רוֹגֶשֶת יִתְיַפֵּחַ,
וְיִנָּתֵק מֵיתָר רַךְ מִמְּרִי הַכְּאֵב הָעָז,
בִּפְרֹץ יַם צִלְצְלֵי חֵן בָּעוּגָב יֵאָנֵחַ,
וְתָקֵר שִׁירַת-יָהּ וְהֶמְיָתָהּ הֶגְיוֹן-רָז;
בִּצְעִיף הַתְּכֵלֶת עֵת עֲרָבוֹת תֵּרָגַעְנָה,
יָרֵחַ כְּחוֹלֵם נָד, וְאִלֵּם דְּמִי הַלַּיִל,
כִּבְמִקְסַם הָאַשָּׁף הֶעָבִים כִּי תוֹפַעְנָה,
וִיצוּרֵי עַרְפִלֵּי-עָב יֵרָקְמוּ בְּמֶרְחַב אֵל;
בִּרְעֹשׁ, בִּגְעֹשׁ וּנְתֹץ אֲרָזִים סַעַר נֶגֶב,
בַּדְּרָכִים מוּעָף חִישׁ, יִתְפַּלֵּשׁ בְּעַנֲנִי חוֹל;
וְשֶׁטֶף מִטְרוֹת-עֹז כִּי יַמְסֶה גּוּשׁ וָרֶגֶב,
הַבָּרָק יִקְרַע עָב, חֲזִיזִים יִתְּנוּ קוֹל, –
אָז אִתָּךְ חַי אֲנִי, מְלֹא תֵּבֵל-יָהּ רַבָּתִי!
וּכְנַפְשֵׁךְ – נַפְשִׁי אָז שׁוֹאֶפֶת קְרָב וּדְרוֹר,
עִם אַנְחוֹת תֵּבֵל כֻּלָּהּ תִּפְרֹץ גַּם אַנְחָתִי,
וּפְצָעַי נוֹטְפִים דָּם עִם דְּמֵי כָּל דּוֹר וָדוֹר…
אודיסה 1897