מִתְבַּיֵּשׁ וְגֵאֶה וְרוֹעֵד פֶּן יַגִּידוּ

וְחוֹנֵק שַׁאֲגַת הַשְּׂרֵפָה וְהַזִּיק,

לְאוֹר הַפְּצָעִים שֶׁלָּעַד לֹא יַגְלִידוּ

אֲנִי אֶת שִׁמְךָ מְנַסֶּה לְהַדְלִיק.

שֶׁצִּוָּה לֹא לִפֹּל,

שֶׁאָמַר לֹא לִכְרֹעַ,

הַמּוֹלִיךְ אֶת נַפְשִׁי מוּל רַבֵּי אִינְקְוִיזִיט.

שֶׁבִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל

גַּם הַטּוּב גַּם הָרֹעַ

עוֹמְדִים עַל עַרְשָׂהּ שֶׁל תְּפִלַּת הַיָּחִיד.

יוֹמִי הַלֵּאֶה, שְׁעָתִי רַבַּת-הֶבֶל,

גְּלִימָתִי הַדּוֹמָה לִגְלִימַת הַתַּגָּר —

כִּדְלִי אֵין תַּחְתִּית, כִּבְאֵר לְלֹא חֶבֶל,

גּוּפִי מִתְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי הַמִּמְכָּר.

עַד אָשׁוּב בְּבוֹא לֵיל

כְּנִמְלָט אֶל הַשֹּׁקֶת,

כְּנִדּוֹן הַמַּפִּיל תְּחִנָּתוֹ מוּל שׁוֹפֵט.

עַד בַּחשֶׁךְ, בַּצֵּל,

לִי זוֹרֵחַ הַבֹּקֶר —

שָׁעָה שֶׁהַכֹּחַ נוֹלָד בָּרוֹעֵד.

שָׁעָה שֶׁהַלַּיְלָה נִשְׂרָף בְּפִי שַׁחַר

וְאַתָּה תִּקְרָאֵנִי לֵילֵךְ אֶל הֶחָג;

שָׁעָה שֶׁהָרַעַם יוֹרֵשׁ אֶת הַלַּחַן

וְיָנוּסוּ אוֹרוֹת-הָעִמְעוּם מִבָּרָק.

אָז יִפְרֹץ הַכָּלוּא

וְיַטְבִּיעַ בְּשֶׁטֶף

אֶת כָּל שֶׁנִּדְמֶה לְקַיָּם וְאַדִּיר.

וּבָנִים שֶׁגָּלוּ

הֲשִׁיבוֹתָ בְּלֶטֶף,

עִם כָּל הֲרוּגֵי מַלְכוּת הַשִּׁיר!