שִׂרְטוּטִים / שאול טשרניחובסקי

 

I    🔗

רַבִּים יֶאֱהָבוּ דְּמִי-נֶשֶׁף, כִּנְטוֹת פְּנֵי-הַשֶּׁמֶשׁ וְהִיא בָּאָה,

וְאָרְכוּ מֻטּוֹת-הַצֵּל, דּוֹעֲכוֹת קַרְנֵי-הָאוֹר.

נָחָה הָאָרֶץ וַתִּקְדַּר. וַתָּקָם גַּם עֵין-הָעֲרָבָה

צְבָעִים מַאֲלִיפִים, מְאֹד רַכִּים וּבְרִקְמוֹת-הַחֵן

בָּאִים, נֶאֱחָזִים בְּרִשְׁתוֹת-עֲרָפֶל וּגְוָנִים נֶחְפָּזִים

לִהְיוֹת פָּרוּשׂ עַל כָּל צְעִיף-הַדּוּמִיָּה וְהָרָז.

וְרֶגַע-הַכְּשָׁפִים כִּי יָבוֹא, וּבְלִבָּם נֵעוֹרוּ חֲלוֹמוֹת,

חֶזְיוֹן-הַיָּמִים מִכְּבָר, מְלֵאִים גַּעְגּוּעִים וָחֵן;

צָצִים וְעוֹלִים מִתְּהוֹמוֹת זֶה יָם-הַנִּשְׁכָּחוֹת זִכְרוֹנוֹת

רַכִּים, חֲבִיבִים מְאֹד, וְהֵמָּה מְדַבְּרִים לַלֵּב,

שִׂפְתֵי הַיֶּלֶד שִׂפְתֵיהֶם, וְאֵין לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם אַף רָגַע.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָבוֹא גַּם גַּל דְּמָעוֹת לֹא-קְרוּאוֹת וְשָׂם

מַחֲנָק לַצַּוָּאר וּמְחַשֵּׁב לְהִתָּלוֹת עַל רִיסֵי-הָעָיִן

אַךְ אָנֹכִי לֹא כֵן! חַיִּים אָהַבְתִּי וָאוֹר,

חֶרֶס-אֲרִיאֵל אִוִּיתִי וּמְאוֹר-הַיּוֹם בִּגְבוּרָתוֹ!

וּבְהִתְפָּרֵץ בְּחַלּוֹן חֶדְרִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר,

וַעֲלִיָּתִי, אִם קְטַנָּה וְאִם צָרָה מֵהָכִיל הַנְּגֹהוֹת,

דָּמְתָה לְהֵיכַל-הָאוֹר, יָם אוֹקְיָנוּס שֶׁל פָּז;

קַרְנֵי-הַנְּגֹהוֹת צוֹבְעוֹת וּמְחַיּוֹת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ נָגְעוּ,

עוֹבְרוֹת כַּחַשְמַל עַל זְהַב כְּרִיכוֹת שָׁל גֵיטֶה וְהוֹמֵר.

זָהָב זֶה שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה, וְכֶתֶם מֵאוֹפִיר מַכְשִׁירָיו,

בּוֹעֲרוֹת כְּגַחֲלֵי-אֵשׁ עֵינֵי תְמוּנָתוֹ שֶׁל הֶרְצְל.

הִנֵּה גַם זֹאת הַגֻּלְגֹּלֶת (בְּחֶדְרִי שֶׁלִּי, כִּמְדֻמֶּנִי,

אֶחָד זֶהוּ הָאוֹת: רוֹפֵא בֶּעָתִיד פֹּה גָּר) –

בַּת-צְחוֹק מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי עַצְמוֹתֶיהָ הַכְּתֻמּוֹת, כְּאִלּוּ

שְׂמֵחָה גַּם הִיא עַל הָאוֹר, נָהֲרוּ פָנֶיהָ מִגִּיל.

 

II    🔗

אַךְ מַה נִּפְלָאָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת, הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹנִי!

אֵל שַׂגִּיא-כֹּחַ! הַיְקוּם רוֹחֵץ בְּאוֹרָה, בִּנְגֹהוֹת,

וְנָהֲרוּ פָנָיו, כִּפְנֵי נַעֲרָה נָאוָה בְּשַׂחֲקָהּ.

כְּשֵׁרַת-בָּרֶקֶת מַזְהִירָה יִנְהֲרוּ גַלֵּי-הַנֶּקָּר

לַגְבִּיל אֶת אַדְנֵי הָהָר; וְהָהָר עוֹטֶה אוֹר וְהוּא אֲוִירִי.

נִדְמֶה עוֹד רֶגַע וְקָם וְנִתַּק מִמְּקוֹמוֹ, וְעָלָה

וְנָסַק שָׁמַיְמָה הָהָר. וְהוּא נֹכַח חַלּוֹנִי, וְאַחֲרָיו

נִרְאֶה הַשֵּנִי, וְהוּא אָפֵל, וְיַעֳרֵי-אֹרֶן צַמַּרְתּוֹ.

פָּנָיו נִזְעָמִים כִּפְנֵי אִישׁ שָׂעִיר, שֶׁסָּמְרוּ שַׂעֲרוֹתָיו.

וְאַחֲרוֹן,אַחֲרוֹן עַל קְצֵה גְבוּל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ,

הַרְחֵק, הַרְחֵק מְאֹד, בַּמֶּרְחָק הָעוֹטֶה עֲרָפֶל,

הָר כֻּלּוֹ תְּכֵלֶת שָׁם נִשְׁקָף, מִתְלַכֵּד עִם עָבִים כְּחֻלִּים.

הוּא, הוּא הַר זֶה חִמַּדְתִּי, וְעֵינִי לֹא תִשְׂבַּע לִרְאוֹתוֹ!

וְהָיָה מִדֵּי אֲשׁוּרֶנּוּ – וְאֶזְכְּרָה תְּכֵלֶת אַחֶרֶת,

תְּכֵלֶת בַּת-חוֹרִין וְחַיָּה וּבֵין זְרוֹעוֹתֶיהָ חוֹבֶקֶת

אַפְסֵי מֶרְחַקִּים – וְאֵין גְּבוּל… נִמְתָּחִים שָׁמַיִם חֲדָשִׁים

לִהְיוֹת אַפִּרְיוֹן לְרֹאשִׁי; וְשֶׁמֶשׁ בַּת-נֵכָר מוֹפָעַת,

חֻמָּהּ גָּדוֹל מְאֹד, וְאוֹרָהּ מְעַוֵּר עֵינֵי רוֹאִים,

אוֹרָהּ מִתְפּוֹצֵץ בַּגַּלִּים, מִתְרוֹצֵץ בְּנִבְכֵי-הַמָּיִם,

הָיָה לְאַלְפֵי נִיצֹוצוֹת וּלְרִבְבוֹת שִׁבְרֵי-הַבָּרָק,

רוֹקְדִים כְּנֶגֶד הַחַמַּה, וּכְאִלּוּ יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת

לְקוֹל שִׁירַת גֵּאוּת-הַיָּם וּנְגִינוֹת הָרָזִים לִזְרָמָיו.

תַּחַת כַּף רַגְלַי תִּלְהַטְנָה שִׁכְבוֹת-הַחוֹל הָאֲדַמְדָּם.

שׁוּרִי! שָׁם יָבוֹא הַשַּׁחַף, עוֹלֶה וְיוֹרֵד בַּמָּיִם.

שָׁלוֹם לָךְ, שֶׁמֶשׁ וְיָם! הַאֵין אֲנִי רוֹאֶה אֶת-יָוָן,

יָוָן, עֲרִיסַת הַנְּפָשׁוֹת הַיָּפוֹת אַף הָאַדִּירוֹת.

לֹא, כִּי תַּחַת זִיו זֶה, גַּעֲרוֹת-מִשְׁבָּרִים כָּאֵלֶּה,

צָצוּ מַנְגִּינוֹת הוֹמֵר, נוֹצְרוּ חֶזְיוֹנוֹת סוֹפוֹקְלֶס!

וְאָמְנָם בְּיָוָן אֲנִי! וְאִם זֶה הַיָּם – יָם הַשָּׁחוֹר,

שְׁמֵי מַמְלֶכֶת הַצַּארִים עַל רָאשֵׁי נִמְתָּחִים, – שְׂפָתַיִךְ,

שִׂפְתֵי-בַת-יָוָן, מַדְלִיקוֹת בְּעוֹרְקַי כָּל זִרְמֵי-הַדָּמִים,

אֵלֶּה עֵינַיִךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מַעֲבִירוֹת אוֹתִי עַל דַּעְתִּי,

נַפְשִׁי גֶחָלִים תְּלַהֵט, גַּם אָתְּ…

הַמְּעַט כִּי הַדְּיוֹ כְּבָר שָׁפַכְתִּי,

רֶגַע – וְהָיְתָה הַמְּנוֹרָה כְּלֹא הָיְתָה… וּבַעֲלַת-הַבַּיִת –

הִיא מֶה הָיְתָה אוֹמֶרֶת עַל אוֹדוֹת הַדֹּב, שֶׁמִּצָּפוֹן

בָּא וּמֵחוֹפֵי הַיָּם הַשָּׁחוֹר לְאַשְׁכְּנָז אָתָא

שֶבֶת בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּהַיְדֶּלְבֶּרְג זוֹ הָעַתִּיקָה?

הידלברג