כְּבָר פּוֹנֶה רַד הַיּוֹם וְהוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְרָפֹה,
וּמְקוֹמוֹ תּוֹפֵס לֵיל, כְּיוֹם לְלֹא שֶׁמֶשׁ-אוֹר,
לִקְסָמִים וְלַעֲדַת אֱלִילֵי גַת וְצוֹר,
מִלְּבֹא הַיַּרְקוֹן עַד תְּלוּלִיּוֹת סֶלַע יָפוֹ.
מִי נִצָּב עַל הַכֵּף? צֵל מִי בִּכְחוֹל חֲפָפוֹ?וְאוּלַי שׁוּב פֹּה זֶבְס , וְשׁוּב בַּת-אֲגֵנוֹר1
נִשֵּׂאת עַל עֵגֶל-אֵל, וְשׁוֹמֵר בָּא מִשְּׁמוֹר
אֶת אַנְדְרוֹמֵידָה2 שָׁם עַד קְרוֹב פֶּרְסֵס וּנְגָפוֹ.
הוֹי אַדְמַת פִּלְאֵי אֵל! לְמַעֲנֵךְ וּלְמַעֲנִי,הַיִּבָּצֵר מִמֵּךְ וְחָיָה שׁוּב וְקָם
לִתְחִיָּה אוֹתוֹ דּוֹר מַסִּיגֵי גְבוּל הַכְּנַעֲנִי?
כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ לָךְ – עוֹד נִבְנֵךְ וְנִבְנֵית:בַּפָּז בָּאֵת, בַּחֵץ! בַּזֵּעָה וּבַדָּם!
וְאִם אֶפְשָׁר אַךְ בְּנֵס – וְיִתְרַחֵשׁ הַנֵּס!
פיכטנגרונד, 1929