חַנִיבַעַל / שאול טשרניחובסקי

יוֹם גְּדוֹלוֹת אָז וְיוֹם הֲרַת עוֹלָמוֹת בָּאִים:

אִם רוֹמָא תְהִי הַכֹּל אוֹ קַרְתָּא-חַדְתָּא אֶפֶס?

בַּכַּף הָאַחַת – שֵׁם, בַכַּף הַשְּׁנִיָּה – יֶפֶת,

וּבְיַד הַגְּזֵרָה הִיא שְׁתֵּי כַפּוֹת הַמֹּאזְנַיִם.

הָיִיתָ אַתָּה שַׂר שֶׁל שֵׁם, נֵץ גְּבַהּ-עֵינָיִם

בֵּין תַּרְנְגֹלֵי-לוּל וְשֶׂכְוִים לְמוּדֵי רֶפֶת,

הוֹי בּוֹנֶה מִגְדַּל-עֹז עַל מַסַּד חוֹל וָגֶפֶס:

הַכְּנַעֲנִי – תַּגָּר-סְתָם, יִשְׂרָאֵל – עַם תַּנָּאִים!

בֶּן-רוֹמָא, שׁוּר הָהָר, הִסְתַּכֵּל בְּעַרְפִלָּיו,

שָׁם חַנִּיבַעַל בָּא, פָּרָשֵׁי-לוּב בְּחוֹל-עָב?

אֱמֹר לְלִבְּךָ הָס, וְתִּשְׁמַע נַחֲרַת פִּילָיו…

אַךְ עֵינֵי נִינֵי-צוֹר בְּאֵשׁ-כִּילַי מוֹצְאִים סְפוֹרוֹת

לַהוֹן שֶׁל טַבְּעוֹת-פָּז, – גִּבּוֹרָם מוֹדְדָן בְּדָלְיָו;¹

יְצַו – וְעָרָיו הֵם יַנְחִילוּ שְׁמוֹ לְדוֹרוֹת – – –

אודיסה, 1921