לזכר ת. הרצל
הָיִיתָ לָנוּ שִׁיר, לְאֶלֶף שָׁנִים פָּעַם
הוּשֵׁר יוּשַׁר וַיְהִי לִתְפִלַּת עַם בֶּחָג.
מִי מִלֵּל לָנוּ זֹאת? פֹּה, בַּעֲלִיַּת-גַּג
וּלְלֹא אֲוִיר וָאוֹר, הֲלֹא טִפַּחְנוּ רָעַם!
וּלְקוֹל עֲנוֹת הָעֹז לִבֵּנוּ הֹלֶם פָּעַם,
הַלֵּב חֲסַר הָאוֹן, לִבֵּנוּ אֲשֶׁר סַג;
אֲחוּזֵי מִקְסַם-שִׁיר וּנְבוּאוֹת שַׂר רַב-מָג,
חֲלוֹמוֹת טָוָה הוּא שָׂח כָּל הָעָם וּקְלָעָם.
וְגַם בְּמוֹתְךָ, מוֹת בַּר-מַזָּל בְּמִבְחַר שָׁנִים,
קִדֶּמְךָ טֶרֶם זְמָן לְכָל שִׁבְטֵי-הַלְּאֹם,
בִּשְׁעָתְךָ אַךְ לְךָ עֲטוּר עֲנַן-חֲלוֹם.
דָּמִיתָ לְאוֹתוֹ צִיץ, לְנֶטַע טֶרֶם פְּרִי:
אַךְ קֶלַח מוֹרִיק רָם, כֹּתֶרֶת רַבַּת גְּוָנִים,
וְאֵינוֹ אֶלָּא מוֹר, וּבֹשֶׂם וָצֳרִי.
יער פיכטנגרונד, 1929