בְּט"ו בִּשְׁבָט / שאול טשרניחובסקי
אֲשֶׁר בָּךְ לֹא נָטַע אִילָן
וְלֹא שָׁלַח בּוֹ מֵי-סִילוֹן,
לֹא הֵישִׁיר מַעֲנִית –
הוּא לֹא אָהַב אוֹתָךְ, אַרְצִי,
לֹא אֲהֵבֵךְ! לֹא, לֹא!
הוּא לֹא רָאָה לְאַחֲרִית,
כָּל עֲמָלוֹ אַךְ לוֹ.
אֲשֶׁר בָּךְ לֹא נָטַע אִילָן,
לֹא שָׂשׂ עַל צַמָּרוֹת וְצִלָּן
עֵת הַבָּצִיר אָתָא, –
הוּא לֹא הִשְׁקָה אֶת עוֹלָלוֹ
עֵת זֶה כָּמַהּ חָלָב,
הוּא מֵאִמּוֹ שְׂמִיכָתָהּ
גָּזַל בַּקֹּר וּסְתָיו.
אֲשֶׁר לֹא חָמַל עַל אִילָן
קִצֵּץ בַּצַּמָּרוֹת כֻּלָּן
וְתֶלֶם לֹא נִהֵל, –
תִּגּוֹף רַגְלוֹ אֶל שֶׁן-טְרָשִׁים,
יַכֶּנּוּ שֶׁמֶשׁ חָם,
וּבַשָּׁרָב עַל שִׁמְמוֹת-תֵּל
יִפּוֹל עָיֵף נִרְדָּם.
תל-אביב 1935