אֶת מִי אֹהַב? – “בַּת הָאוֹפֶה!”
לֹא, כִּי אֶחְמֹד הַמַּעֲדַנִּים,
וְאִם לְלִבִּי אַתָּה צוֹפֶה –
אַךְ הַבּוּז לַשַּׁאֲנַנִּים!
וּמַמְתַּקִּים גַּם אָהַבְתִּי,
וּמֵרֵעַי זֹאת לֹא אַעְלִים,
וּבִשְׁבִיל מַעֲדַנִּים שַׁבְתִּי
אֶל הַנַּעֲרָה בַתַּלְתַלִּים.
וַחֲנוּת הַנַּעֲרָה-אוֹרִילָהּ שְׁפַתַּיִם וּמִגְרָעוֹת,
מְלֵאִים עוּגוֹת, לֶחֶם חוֹרִי,
כִּכְּרוֹת חַלָּה, וּפַרְפְּרָאוֹת,
וּמַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת
בִּצְלוֹחִיּוֹת וּבִקְעָרוֹת,
בְּסַלְסִלּוֹת, בְּצִנְצָנוֹת
הַמַּבְרִיקוֹת בְּאוֹר-יְקָרוֹת.
וּבְאַגַּנִּים מַעֲשֶׂה-סִינִים
גִּזְרֵי חַלָּה עִם צִמּוּקִים,
וַאֲשִׁישׁוֹת עִם תּוּפִינִים
בְּקַנְקַנִּים וּבְבַקְבּוּקִים.
וְהַלְּבִיבוֹת הַחֲבִיבוֹת
חַמּוֹת, רַכּוֹת וּמַרְהִיבוֹת,
וּכְמוֹ אַחַת מֵהֲמוֹנָן
גַּם הַנָּאוָה שָׁם תִּתְלוֹנָן.
זְרִיזָה הִיא וּלְכָל הַקּוֹנוֹת
תָּאִיר פָּנִים וּמַגֶּשֶׁת,
וּמְלִיטָה בְגִלְיוֹנוֹת
אֶת הָעוּגָה הַנִּדְרֶשֶׁת.
וּבַעֲבֹר בַּסָּךְ הַצָּבָאוְאֶל הַחַלּוֹן הִיא נִצָּבָה –
יִפְנוּ כָּל הַלֵּיטֶנַּנְטִים,
מוֹשְׁכִים שְׂפָמָם בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם,
וְאוּלָם, חַי אֲנִי וּזְקַנְתֶּם! –
אִם לֹא תַּעֲשׂוּ כְמַעֲשֵיהֶם,
לוּ הֱיִיתֶם שָׂרֵי-צָבָא.
וְאָמְנָם מְאֹד הַנַּעֲרָה נָאוָה!לִלְחָיֶיהָ עֵין-הַוֶּרֶד,
גּוּמַת לֶחְיָהּ – מַעֲשֶׂה-חֶרֶט,
וּפָנֶיהָ רַעֲנַנִּים,
וּמִסְגַּרְתָּם – שְׁחוֹר תַּלְתַּלִּים,
וּשְׁנֵי גַלִּים, תָּאֳמֵי-גַלִּים…
וְאוּלָם לִבִּי לַמַּעֲדַנִּים,
וְלֶאֱכוֹל אוֹתָם אֲנִי תָּאֵב.
“לוּ לִי אֵלֶּה!” – לִבִּי דוֹאֵב.
הידלברג