גִּבְעָה רָמָה חָרְדָה, לָלֶדֶת הָרָתָה –

וַיְהִי כִּי נֶהְפְּכוּ צִירֶיהָ עָלֶיהָ,

וַתָּחֶל לִמְאֹד וַתִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָּ,

וַתֵּהֹם כָּל הָאָרֶץ מִקּוֹל שַׁאֲגָתָהּ,

וַיִּרְגְזוּ הָרִים וִיעָרִים נֶחְשָׂפוּ,

מַמְלָכוֹת חָרָדוּ, עַמִּים נֶאֱסָפוּ;

כִּי אֶל זַעֲקוֹתֶיהָ רָבוּ

רַבִּים בִּלְבָבָם חָשָׁבוּ,

כִּי יוּחַל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם

כְּגַן אֲדֹנָי כְּאֶרֶץ מִצְרָיִם;

וַיְהִי עַל הָאָבְנָיִם

וַתֵּלֶד הַגִּבְעָה הָרָמָה –

עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ אֲדָמָה.

כֵּן אָרְחוֹת הַמִּתְהַלְּלִים בְּמַתַּת שֶׁקֶר!

הַרְבֵּה יַרְבּוּ הֵרֹנָם וּשְׂאוֹנָם,

וִיפַתּוּנוּ בִּלְשׁוֹנָם

כִּי יַעֲשׂוּ גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר,

וּבְבֹאָם עַד מַשְׁבֵּר – הַבִּיטוּ,

אִם לֹא רוּחַ הִמְלִיטוּ!