בַּמִּשְׁמֶרֶת / שאול טשרניחובסקי
מַעְדֵּר מַכִּישׁ, מַעְדֵּר דּוֹבֵר,
מַעְדֵּר כְּבַד-פֶּה וְכֶבֶד-פֶּלֶד.
אוֹמֵר הַיֶּלֶד:
– מַה פֹּה אַתָּה עוֹמֵד, אָבִי?
“פֹּה הַמִּשְׁמֶרֶת.”
– וּמִי עוֹבֵד שָׁם בַּפַּרְדֵּס?
“שָׁם? – יְרִיבִי.”
– וּבְכֵן אָבִי, יֵשׁ עֲבוֹדָה,
וּמָה אַתָּה בָּטֵל בַּחֶלֶד?
– שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד –
וּמַה אַתָּה בָּטֵל, אָבִי?
לְךָ לֹא נִמְסֶרֶת?
"אֲנִי, הֲלֹא תָּבִינָה, בְּנִי,
לֹא – יְרִיבִי."
– זוֹכֵר אֲנִי: לִפְנֵי יָמִים
קָרְאוּ עָלֵינוּ שֹׁד וָטֶבַח,
(נִדְמֶה, אֵין רֶוַח)
וּכְבָר עָמַדְתָּ פֹּה, אָבִי…
“כֵּן, בַּמִּשְׁמֶרֶת.”
– מִי בָא בַּסַיִף וּבָאֵשׁ?
“הוּא – יְרִיבִי!”
– אָבִי, אָבִי, הֲלֹא תַגִּיד:
וּמִי וָמִי אֶת נַפְשׁוֹ יָעַר,
– אוֹמֵר הַנָּעַר –
אִם שׁוּב יָבֹא הָשֵׁם נָוִי,
יָגֵן עַל קֶרֶת,
עַל הַפַּרְדֵּס וְעַל בְּעָלָיו?
“בְּנִי!” – וְאָבִי!
כפר סבא 1934