הַאֻמְנָם כְּבָר כָּבוּ כָּל-נִיצוֹץ וּנְגֹהוֹת?
הָשְׁבַּרְנוּ, יָרַדְנוּ, הִגַּעְנוּ עַד-כָּאן?!
וּבְטֶרֶם עוֹד גֻּדְּעוּ הַתְּרָזוֹת הַגְּבֹהוֹת
הַחֹלְמוֹת שֶׁרָאוּ בְּהַדְרַת הַכַּן – – –
שָׁמוֹעַ שָׁמַעְנוּ: בְּנוֹת-נֵכָר הַתֹּהוֹתלִגְבוּרַת בָּנֵינוּ, לַנְּשָׁרִים מִקַּן
טָטְָרֵי הֶהָרִים, – בָּאַהֲבָה לוֹהוֹת
וְתוֹבְעוֹת גְּמוּל-כַּסְפָּן עַל יַיִן בְגַן.
וּבְיוֹם בְּרֹא אֱלֹהַּ מוּצָקוֹת לָרְגָבִיםגַּם נָעַץ עֵץ תָּרְנוֹ – אַי-פֶּטְרִי בֶּעָבִים,
הִשָּׁהוּ לוֹט עֶשְׂבּוֹ, עִטְרָהוּ חֲזִיז.
עַל-כֵּן עַז וְקָשֶׁה, כִּנְזִיר הָעֲרָבָה,וּשְׁזוּף רוּחַ תְּזָזִית אַף תָּפוּשׂ בְּמַחֲשָׁבָה,
יִסְתַּכֵּל בְּ’אַלֻּפְּקָה' וּנְאוֹת ‘סִימֵאִיז’2.
1929