הֲכִנְטוֹת הַצֵּל
לֹא עוֹד יָאִיר יוֹם?
וְכִי יוּעַם פָּז,
יֶחְדַּל טָהֳרוֹ?
עַל פָּנַיִךְ אֶעֱבֹר –
וְלֹא תִּתְבּוֹנְנִי,
וְלִשְׁלוֹמֵךְ אֶשְׁאֲלָה –
וְאֵין לִי מַעֲנֶה.
לֹא אָעִידָה בָּךְ,
גַּם לֹא אֶשְׁאֲלָה…
לוֹכֵד צִפּוֹר-גַּן
הֲכִי יֶאְשָׁם?
קוֹטֵף שִׂיחַ-גַּיְא
וְלֹא נִסְלַח לוֹ?
לִבִּי חָלָל בִּי –
בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?
וְאִם גַּם נֶעֱקַר,
הֲתִשְׁתּוֹחֲחִי?
לֹא אֲקַלֵּל יוֹם
בּוֹ נוֹלַדְתִּי,
אַף לֹא אֶקֹּב זְמָן,
כִּי יִתְפּוֹרֵר חִישׁ.
אֵצֵא לִי הַיַּעֲרָה,
שִׁיר צִפֳּרִים בּוֹ,
לָעֲרָבָה – שָׁם
דְּבִיר וּמֶרְחַב-אֵל.
הָרִים אֶעֱלֶה,
עָב בָּם קִנְּנָה,
וּבְמַעֲמַקֵּי-תְּהוֹם
אַשְׁלִיךְ שִׁבְרִי זֶה.
לִפְנֵי רוּחַ-יָּם
וּמִדְבְּרוֹת אֵל
אֲפִיצֶנּוּ שָׁם
וַאֲסָעֲרוֹ.
מִנִּי יַעֲרֵי-עַד
אָבִיא שִׁירַת גִּיל:
רֹן צִפֳּרֵי-דְרוֹר,
שִׁירַת אַרְזֵי-אֵל
אֵין פִּתְרוֹנִים לָהּ.
לֹא אֲקַלֵּל יוֹם
חָשַׁךְ בַּעֲדִי.
סְבִיבַי נִשְׂעֲרָה –
דִּמְעָה זָרָה לִי.
שׁוּב אֶתְנַעֲרָה,
וּפִי מָלֵא שִׁיר
שִׁירַת-גִּיל – אֵין קֵץ – – –
וְיָנוּחַ לִי.
מַה תִּתְבּוֹנְנִיבִּי, מַה תֶּחֱזִי?
הֲכִנְטוֹת הַצֵּל,
לֹא עוֹד יָאִיר יוֹם?
וְכִי יוּעַם פֶּז,
יֶחְדַּל טָהֳרוֹ?
הידלברג