[אַשְׁרֶיךָ, צָעִיר רֹדֵם…]/ חיים נחמן ביאליק
ג
אַשְׁרֶיךָ, צָעִיר רֹדֵם, אֲשֶׁר שָׂפָם גַּאֲוָתֶךָ.
הוֹד וְהָדָר תִּלְבַּשׁ, נַפְתָּ מוֹר בִּגְדוֹתֶיךָ;
מִצְּנִיף רֹאשְׁךָ הַנָּבוּב עַד נַעֲלֵי הָרַגְלָיִם –
כֻּלְּךָ אוֹמֵר בָּחוּר תַּאֲוָה לָעֵינָיִם!
זֶה קָדְקֹד הַשֵּׂעָר וִיפִי זֶה הַבְּלוֹרִית,
הַמְּשׁוּחִים לְמִשְׁעִי בְּתַמְרוּקִים וּבֹרִית;
זֶה שְׂפָמְךָ הַפְּתַלְתֹּל, שְׁנֵי חֻדָּיו הַכְּפוּפִים,
נַפְתוּלֵי זַנְבוֹתָיו הַדַּקִּים וּזְקוּפִים;
זֶה צְנִיפְךָ הֶעָגֹל, הַמַּגְבִּיהִי לָשֶׁבֶת
עַל רֹאשְׁךָ כְּעוֹרֵב בְּרֹאשׁ הַשַׁבְשֶׁבֶת;
מִכְנָסֶיךָ הַתְּפוּרִים לְרוּחַ הָעֵת,
מְעִילְךָ הַקָּצָר, הַיּוֹרֵד עַד הַשֵּׁת,
צַלַּחְתְּךָ הַקְּטַנָּה, הַנֶּחְבֵּאת בַּמִּקְצוֹעַ,
הָעֲשׂוּיָה לְדָבָר בְּלֶכְתְּךָ שְׁלוּב-זְרוֹעַ;
כֻּתָּנְתְּךָ הַצְּחוֹרָה, הַחֹשֶׁן הָעֲנָק,
חֲטוּבוֹת אֵטוּן הוֹלַנְדְּ דַּק אֲשֶׁר דַּק,
מִנְעָלֶיךָ הָאֵלֶּה הַמְּקַלְקְלִים פָּנִים,
חֻדֵּי הַקְּרָנוֹת וְרַחֲבֵי הָאֲדָנִים;
כָּל חֲמֻדּוֹת הַמּוֹדָה וִיצִירוֹתֶיהָ הַנָּאוֹת,
הָאוֹכְלוֹת בְּכָל יוֹם מֵעִתְּךָ אַרְבַּע שָׁעוֹת,
הָעוֹטְרוֹת אֶת גֵּוְךָ כְּסַאסְאָה לַשִּׁבֹּלֶת,
עִם כָּל תַּשְׁמִישֵׁיהֶן מִבָּתֵּי הַמַּרְכֹּלֶת,
מֵיטַב פְּרִי רוּחַ כָּל חַכְמֵי חֲרֹשֶׁת,
הַמְכִינִים כַּחֹמֶר מַכְלוּלִים לְתִלְבֹּשֶׁת;
מִבְחַר עֲבוֹדַת הַמְתַפְּרִים הָאֳמָנִים,
גְּאוֹנֵי הַחַיָּטִים וְאֵילֵי הָרַצְעָנִים,
שֶׁלֹּא נוֹפְלִים מִמְּךָ הֵם בְּנֵי הַמֵּאָה הַיּוּד-טֵית,
עוֹשֵׂי מַחַט וּמַרְצֵעַ בְּטַעַם הָעֵת –
נֶאְפָּד בְּכָל אֵלֶּה, כִּי אֶרְאֲךְ יוֹם יוֹם
בַּבֹּקֶר עַל אֶשְׁנַבִּי עוֹבֵר כַּחֲלוֹם –
אָז עַל לִבִּי הָרֵיקָן יַעֲלוּ הִרְהוּרִים
כְּעַנְנֵי בֹקֶר עַל-אוֹדוֹת בְּנֵי הַנְּעוֹרִים,
עַל מַעֲשֵׂי הַחַיָּטִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם,
הַהוֹלְכִים וּמִשְׁתַּלְּמִים בַּיָּמִים הָהֵם;
עַל רֹב חָכְמַת הַדּוֹר וְעַל סִכְלוּת מְעָט,
עַל הַמּוֹדָה בִּכְלָל, וְעַל מִכְנָסַיִם בִּפְרָט,
וּבְלִבִּי אֲשַׁו נֶגְדִּי: כַּמָּה סְחִי וּמָאוֹס,
חֲבוּשִׁים בַּטָּמוֹן תַּחַת אֵלֶּה הַבְּלָאוֹת…
אַשְׁרֶיךָ, גִּבּוֹר צַיִד, זָכָר כַּהֲלָכָה,
מַזָּלְךָ מַזָּל בְּתוּלָה, מַעְיָנְךָ מַעְיַן בְּרָכָה…