שְׁנֵי שְׁפָטִים / שמעון שמואל פרוג, תרגם אברהם לוינסון
© כל הזכויות על התרגום שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
שְׁנֵי שְׁפָטִים בָּאָרֶץ אֵל הִשְׁלִיחַ.
דְּבַר-תּוֹרָתֵנוּ הַמְיַסֵּר וְהַמּוֹכִיחַ
קוֹרוֹתֵיהֶם מָסוֹר יִמְסֹר
מֵעַם לְעָם, מִדּוֹר לְדוֹר:
עֵת הִשְׁתַּלֵּט הַחֵטְא בִּמְלֹא עוֹלָם, חֵטְא מָוֶת,
וּבֶן-אָדָם צָעִיר שַׁח לְפָנָיו כָּעָבֶד,
וְכָל נַפְשׁוֹ וְכָל כֹּחוֹ
הַקְרֵב הִקְרִיב עַל מִזְבְּחוֹ,
וְהַמַּלְאָךְ שַׁפְרִיר-הַתְּכֵלֶת הַגָּבוֹהַּ
עָזַב, וּמִסֻּכּוֹת-שָׁלוֹם בְּגַן-אֱלֹהַּ
יָרַד עַל אֲדָמָה חוֹטֵאת
וַיְהִי שֻׁתַּף-אָדָם לַחֵטְא, –
בָּקְעוּ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם
נִפְתָּחוּ; בָּא מַבּוּל וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם
וּבֶן-אָדָם חוֹטֵא נִשְׁמַד
מֵעַל פְּנֵי-אֲדָמָה לָעַד.
אוּלָם עֵת נֹחַ לְבוֹנָה בְּחִיל-כַּפַּיִם
הִקְטִיר וְהִתְפַּלֵּל, וַיַּרְא אֲדוֹן-שָׁמַיִם
וְהִנֵּה כָּל הַר וָגַיְא שָׁמֵם,
עוֹלָם יָתוֹם – וַיִּנָּחֵם…
וּמִמָּרוֹם עָלָה קוֹל-תְּרוּעָה רַב-כֹּחַ,
קוֹל-הַבּוֹרֵא: "נִשְׁבַּעְתִּי, לֹא אוֹסִיף לִשְׁלֹחַ
עַל מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי-אָדָם
זוֹ הַתּוֹכַחַת עַד עוֹלָם…"
חָלְפוּ דוֹרוֹת. וְשׁוּב בִּימִין-קָדְשׁוֹ אֱלֹהַּ
יִסֵּר עוֹלָם חוֹטֵא… אוּלָם בִּמְחִיר גָּבֹהַּ
נָשֹׂא נָשָׂא בֶּן-הַתְּמוּתָה
חֶטְאוֹ הָרַב אֲשֶׁר חָטָא.
בְּאֶרֶץ הַשִּׁנְעָר הוּקַם מִגְדָּל, הִגִּיעַ
בְּגֹבַהּ צַמַּרְתּוֹ מֵעַל עָבֵי רָקִיעַ.
וְלֵב אֶחָד לֻכְּדוּ עַמִּים
וְהֵרִימוּ נֶגֶד מְרוֹמִים
אֶגְרוֹף נוֹעָז… פִּתְאֹם נָדַם אָדָם; בְּפִיהוּ
קָפְאָה לָשׁוֹן חַיָּה… בֵּן לֹא מָצָא אָבִיהוּ,
אָח לְאָחִיו הָיָה כְזָר,
אִישׁ לְרֵעֵהוּ לֹא נִכָּר.
וּגְבַהּ-הַמִּגְדָּלִים נָפַל! אֵל-נְקָמָה אָז
עַל גֶּזַע בְּנֵי-אָדָם הִבִּיט זוֹעֵם וּבְכַעַס,
שָׁמַע שַׁוְעָם וְהֵאָנְחָם,
אַךְ עַל מַעֲשֵׂהוּ לֹא נִחָם!
רָאָה עוֹלָם רַב-פֶּשַׁע אֵל מוֹכִיחַ
וְלֹא נִחָם. אֲהָהּ! הַפַּעַם לֹא הִבְטִיחַ,
כִּי לֹא יָשׁוּב יוֹם-עֲבָרוֹת,
בּוֹ נֶהֱרַס מִגְדַּל-נִמְרֹד.
וְהַגַּלְגַּל חוֹזֵר… וְעַד הַיּוֹם עֲדֶנָּה
עֵינַי אֶת קָרְבְּנוֹת-הַתּוֹכֵחָה תִּרְאֶינָה
בְּעֶצֶב וְיֵאוּשׁ… וּמִי
הוּא זֶה, הֲלֹא אַתָּה, עַמִּי?
מַחֲשֶׁבֶת נִשְׂגָּבָה אַךְ בְּלִבְּךָ צוֹמַחַת,
אַךְ קוֹל יִקְרָאֲךָ קַבֵּץ בָּנֶיךָ יַחַד
לְמַעֲשֶׂה כַבִּיר מְאֻחָד.
פִּתְאֹם – אֲהָהּ! קָם הַמִּשְׁפָּט.
קֻיָּם בְּךָ מִשְׁפָּט אָיֹם בִּגְזַר-אֱלֹהַּ
וְהַכֹּל כֻּסָּה עֵיפָה, הַכֹּל חָזַר לְתֹהוּ;
אָח אֶת אָחִיהוּ לֹא יֶהְדַּר,
אִישׁ לְרֵעֵהוּ לֹא נִכַּר.
וּלְפֶתַע נֶהֱרָס, נֶחְרָב הַכֹּל; יוֹרֶדֶת
שׁוּב חֲשֵׁכָה סָבִיב, עִקֶּשֶׁת וּמַתְמֶדֶת;
וְעֹל יָגוֹן וְעִנּוּיִים –
מְנָת כּוֹסְךָ הוּא בַחַיִּים.
וְשׁוּב הַלַּיְלָה בָּא, שׁוּב אֹפֶל מִשְׂתָּרֵעַ,
וְדָל-אוֹנִים נָפֹל תִּפֹּל, וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ,
לְאָן תִּפְנֶה, לְמָה תוֹחִיל
וְאֵין תִּקְוָה וְאֵין שְׁבִיל…