בִּי יַשֵּׁב רוּחוֹ יָם, יָם קָדוֹשׁ, יָם הַכְּחוֹל,

וְרֵיחַ בָּרִיא בָא, בְּלִיל עִטְרָן, דָּג וּפִטְּרָה;

אֶשְׁאָפָה, אֶרְוֶה עַד… הוֹי שִׁירַת עֹז, מִי פִטְּרָהּ,

אִם גְּבוּרוֹת נָסְכוּ בָהּ אוֹ הֵד מַנְגִּינַת שְׁכוֹל?

זֶה קוֹלוֹ בָא בִּדְבִיר הֶרַקְלֵיס וּבִמְחוֹל

סַתָּתֵי ‘תֵּל-קוּל-אָבְּ’¹ וְעַל ‘קִבְרָהּ שֶׁל דֶּמִיטְרָה’²,

יָרִיעַ שִׁירוֹ זֶה עַד בֹּא הַיּוֹם וּוִתְּרָה

יַבֶּשֶׁת עַל-הַיְסוֹד וְהָיְתָה לִמְעִי חוֹל.

אֲבָל אַחֶיךָ הֵם מֶה עָשׂוּ אֵלֶּה פֹה?

אַיֵּה הִמְנוֹן הָרָז, שֶׁקָּלְטָה אָזְנָם הֵמָּה,

הַשִּׁיר צִוּוּ לַדּוֹר, דְּבַר-אֵל אוֹ שִׁירַת-חֵמָה?

הֵם סָחֲרוּ אֶת-הַנּוֹף וּקְבָרִים חָצְבוֹ בוֹ,

הֵמִירוּ שְׁטָר בִּשְׁטָר, דִּינָרִים בָּאֲדַרְכְּמוֹנִים,

הִתְחַתְּנוּ זֶה בָזֶה וְהִרְוִיחוּ מִילְיוֹנִים – – –

1921