שִׁיר עֶרֶשׂ / שאול טשרניחובסקי
יֶלֶד, יֶלֶד לִי נִתַּן!
חִבַּלְתִּיו אֶל קוֹל הַתּן,
יְלִדְתִּיו אֶל קוֹל פְּצָצָה,
בֵּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נּוּם וּגְדָל וּסְפֹג הָאוֹן!
יוֹם גָּדוֹל כִּי עוֹד נָכוֹן,
יָד עוֹזֶרֶת נְחוּצָה,
נֶאֱמָנָה וְחָרוּצָה:
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נוּם! הַיּוֹם אֲנִי עִמְּךָ!
כִּי תִישַׁן – תִּישַׁן אִמְּךָ
עֲיֵפָה גַם רְצוּצָה.
נוּם, חָלוּץ בֶּן חֲלוּצָה,
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
שֶׂה חוֹלֶה, פָּרוּץ הַלּוּל,
וּמִשְׁמֶרֶת עַל הַגְּבוּל,
וְדַלָּה עוֹד הַקְּבוּצָה, –
גְּדַל מַהֵר, בֶּן חֲלוּצָה.
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
וְאִם אֶדְמַע לֹא תֵדַע מָה,
אַךְ אֶת שִׁירָתִי תִּשְׁמַע,
שִׁירָתָהּ שֶׁל חֲלוּצָה
(“כַּדּוּרִית בּוֹ נְעוּצָה”):
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
גְּדַל בָּעֲרִיסָה, קָטָן,
אֶל יְלֵל שׁוּעָל וָתַן,
רַעֲמָהּ שֶׁל פְּצָצָה,
בֶּן חָלוּץ וַחֲלוּצָה;
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
נוּמָה, נוּמָה, נוּם!
תל-אביב, 1936