[סוֹד לִבִּי וּמַצְפּוּנִי] / משה אבן עזרא

סוֹד לִבִּי וּמַצְפּוּנִי

גִלּוּ נַחֲלֵי עֵינִי.

מֵרִיב, הַחֲשֵׁה הֶרֶף!

צְבִי לָמַד טְרֹף טֶרֶף

עַז פָּנִים קְשֵׁה עֹרֶף,

חִשְׁקוֹ הֶעֱצִיבַנִי

וּבְלִי לֵב עֲזָבַנִי.

עֹפֶר דָּלֲלוּ מָתְנָיו,

שֶׁמֶשׁ רַד לְמוּל פָּנָיו,

וּבְחִצֵּי שְׁתֵּי עֵינָיו

אֶת נוּמִי גְזָלַנִי

וּבְכָל פֶּה אֲכָלַנִי.

לֹא אֶשְׁכַּח יְמֵי חֶלְדִּי

לֵיל שָׁכְבוֹ אֱלֵי צִדִּי

עַל עַרְשִׂי וּמַרְבַדִּי –

עַד בֹּקֶר נְשָׁקַנִי

וַעְסִיס פִּיו הֱנִיקַנִי.

מַה נֶּחְמָד וְטוֹב דַּרְכּוֹ,

מַה מָּתוֹק פְּרִי חִכּוֹ!

אַךְ שֶׁקֶר וְרִיק נִסְכּוֹ,

הֵתֵל בִּי וְרִמַּנִי,

וּבְלִי חֵטְא הֲדִמַּנִי.

יוֹם לוֹ כָלְתָה עֵינִי

וּלְקוֹל צָלֲלָה אָזְנִי,

נִחַשְׁתִּי בְּרָב-עֹנִי:

כם אחסן לה טֹנּי

עסי ירגֹע וידֹכרני.