[קוּם עֲלֵה בְּהַר-הַתּוֹחֶלֶת] / שאול טשרניחובסקי
קוּם עֲלֵה בְּהַר-הַתּוֹחֶלֶת,
הַר-צוֹפִים, וְעִמְדָה כֵן –
הוֹי, הִנֵּה אֲפִיק הַתְּכֵלֶת,
נְהַר-קָדְשֵׁנוּ, הַיַּרְדֵּן.
שָׂא שָׁלוֹם וּשְׁלוֹם בָּנֶיךָ
מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת עוֹלָם!
בְּשֵׁם כֻּלָּם כִּי אֲבָרְכֶךָ,
שְׁמַע קוֹלִי כְּאֶת קוֹלָם.
אֵין לְךָ אֶרֶץ, אֵין לְךָ פֶלֶךְ
לֹא קִדְּשׁוּךָ, כִּי עַל כֵּן
עֲדֶן לֹא קָם שְׁנוֹת-אֶלֶף מֶלֶךְ
לֹא יְדָעֲךָ, יַרְדֵּן!
כְּלוּם לַתֵּמְזָה הָרוֹכֶלֶת,
כְּלוּם לַנִּיגֶר הָרָחוֹק,
לֹא אַתָּה לָהֶם תּוֹחֶלֶת,
לֹא תָּשִׂים לַטִּבֶּר חֹק?
מִי הַבָּז לְמֵי-קָדְשֶׁךָ,
לְשִׁמְעֲךָ מִי לֹא נִפְעָם?
לֹא שָׁלַח בָּנָיו אֵלֶיךָ
מִמֶּרְחָק מֵעֵבֶר-יָם?
מִיסִיסִפִּי רַב-הָעַיִן
אוֹ הַהוּדְסוֹן הָרָחָב?
מִי וָמִי לֹא בָא עֲדַיִן
לְבָרְכֶךָ, קְטוֹן אֶחָיו?
עַל גְּדוֹתֶיךָ – תֵּל וָרֶכֶס –
הֵן נָמִים יוֹבְלִים-מֵאָז
מִקְדָּשִׁים, קָרְסוּ מֵאֶפֶס
כֹּהֲנִים וְעַם נִכְנָס.
עַל גַּל מֵי-הָרִים, מֵי שָׂחוּ
תִּגְרְפֵמוֹ – גַּל שֵׂטִים –
שְׁיָר אֲבַק אֻמּוֹת נִשְׁכָּחוּ
וַעֲפַר אֵלִים מֵתִים.
מִן הַוּוֹלְגָה הַנִּדְגֶּלֶת
וַאֲפִיק-הַשִּׁיר הָרֵין,
עַד הַסֵּינָה הַהוֹלֶלֶת,
מִי כָּמוֹךָ הַיַּרְדֵּן?
מִפַּמְיַס עַד הַכִּנֶּרֶת
וְיָם-הָעֲרָבָה בִּלְבָד
יְאוֹר אֶחָד! אֻמָּה יוֹצֶרֶת
יָד אַחַת וְשִׁיר אֶחָד!