בְּלֵיל זֶה לֵיל אֹפֶל, לֵיל חֶשְׁכַת-תְּהוֹם

זָרוּ לוֹ סַהַר וּנְגֹהוֹת,

כְּעִנְקֵי בַּלָּהוֹת מִתְנַשְּׂאוֹת בָּרוֹם

שִׁטּוֹת-הַשְּׂדֵרָה הַגְּבֹהוֹת.

בְּלֵיל זֶה הֲמוֹן פִּלְאֵי-פְּלָאִים וָסוֹד

תֵּבֵל מְלֵאָה וּמְלֹאָהּ,

מַבִּיט הָאֹפֶל – מוֹרָא וָהוֹד –

בְּאַלְפֵי רִבֲבוֹת עֵין-רוֹאֶה.

בְּלֵיל זֶה בֶּאֱשׁוּן עִמְקֵי אֶרֶץ וָעָל

“יֵשׁ” אַדִּיר נֶעְלָם יִתְנַעֵר,

בְּלֵיל זֶה מַר יֶאֱנֹק, מַר יָמֵר הַגָּל,

יְהַבְהֵב אוֹר תּוֹעֶה וְיָאֵר.

וְחֶרֶשׁ יִתְלַחֲשׁוּ הֶעָלִים עַל בַּד,

קוֹלוֹת נַעֲלָמִים יִקְרָאוּ,

בְּלֵיל זֶה בַּעֲרָפֶל עַל הָרִים כִּי רַד

גָּרֵי אַשְׁמַנִּים יִתָּעוּ…

אודיסה 1895