הנה קמו נביאים חדשים להאנטישמיות, המעמידים את דבריהם על תורת הגזע והדם, ופוסקים להלכה: דם גרוע נוזל בעורקיו של היהודי, גזעו – גזע נמוך ואסור להדבק בו.
כך פוסקים להלכה. למעשה – פורשים רשתות לצוד נפשות מישראל ומדברים על אֹזן אנשים שחשך להם עולמם על חיים נהדרים בזה ובבא. רודפים את היהודי ורודפים אחרי נשמתו ל“הצילה”. וכל “המציל וגואל” נפשות ילדי יהודים, המסוגלים להשתרש בדת חדשה, שכרו מרובה ומוחלין לו, אפילו אם הוא מכניס נפשות נקיות אל תחת כנפי שכינה זרה בעל כרחן, שלא מרצונן ושלא בטובתן.
בגליציה התחיל הציד. שם רבו הציידים, השוקדים להכניס ילדים וילדות של יהודים לברית הדת הקתולית. שם נגנבים בנים ובנות מבתי אבותיהם, נסגרים במנזרים עד אשר ישכחו את מוצאם וישתרשו בדת החדשה. בגליציה התחיל הציד ומשם פשט והגיע גם למקומות רבים ברוסיה, ביחוד בפלכי ווהלין ופודוליה.
סדנא דארעא חד הוא. גליציה, רוסיה ואנגליה – יחד נשתוו. להלכה – דם יהודי גרוע הוא, למעשה – אין לך מצוה גדולה מזו של ציד נפש יהודי.
מעשה באשה עבריה, שנגזר עליה להגלות מקיוב. הוזמנה לבית-הפקידות על מנת לבדוק את זכויותיה, הושמה במאסר ונשלחה בדרך המלך לעיר מולדתה בפלך ווהלין. ובקיוב נשארו ילדיה הפעוטים, בן ובת. האשה נעה ונדה מעיר לעיר, מבית-סוהר לבית-סוהר, ורק כעבור ירח ימים הובאה לעיר מולדתה. ולבה, לב אם, חרד בקרבה ודואג לילדיה. וכיון שנשתחררה מאסוריה מהרה לשוב לקיוב. באה ומצאה ילדיה בבית-אוסף לנוצרים, וכבר הוכנסו הפעוטות שלא מדעתם בברית הדת הנוצרית.
מִבֵּין כל יהודי קיוב לא נמצא אף אחד, אשר שׂם את לבו לחומלה על הילדים התמימים והעזובים הללו למצוא להם מחסה. ובית האוסף זכה בהם מן ההפקר ועשה בהם כאדם העושה בתוך ההפקר.
הפקר!…
בכתה האם האומללה, בכו גם הילדים האומללים. ולאחר הפצרות ובקשות מרובות נמסרו הילדים לרשות אמם. הם יגדלו עמה, אלא עד שיגדלו ועד שיבגרו חייבים הם להיות – נוצרים.
חייבים!…
והנה מה שאירע בלונדון.
בת-ישראל עזבה לפני הרבה שנים את בית הוריה באחת מערי רוסיה הקטנות ותלך אחרי מאהבה הנוצרי ותהי לו לאשה. עברה מהומת האהבה ותדע האשה את אשר עשתה לנפשה ולהוריה, הנמקים ביגונם. ותדור האשה נדר בלבה לשוב אל דת אבותיה ולחנך ברוח היהדות את ששת ילדיה אשר ילדה לאישה. ברבות הימים הסכים הבעל לרצון אשתו לעזוב את עירם ולעלות ללונדון, אל העיר, אשר בה נתישבו הורי האשה. האשה יצאה ראשונה ואתה שלשה מילדיה הבכירים. ויגיעו עד קניגסברג. שם חלתה האשה ומתה, ויקברוה ילדיה ויעלו לונדונה אל בית אביהם הזקן ויהיו יהודים בגלוי: שמרו את מצות אמם אשר היתה מצוה אותם תמיד לשוב אל דת אבותיהם ולחיות בה. ויודע הדבר לאחד הכהנים הקתולים אשר בלונדון ויכתוב להאב ויצוה עליו לבוא לונדונה ולדרוש בכח הדין להשיב אליו את ילדיו. ויעשה האב את מצות הכהן ויגיש את משפטו לבית-הדין אשר בלונדון, ויפסוק בית הדין להלכה ולמעשה, כי חייבים הילדים לשוב לבית אביהם ולדתו.
לשוא התחננו הילדים ובקשו על נפשם, לשוא ספרו לשופטים את צואת אמם אשר צותה אותם לפני מותה ואת כל הדברים אשר דברה להם השכם והערב כל ימי חייה, לשוא עמדו הילדים במרדם וטענו, כי יהודים הם וביהדותם יחיו: – השופטים הוציאו את משפטם, כי חייבים הם לשוב לבית אביהם ולדתו…
חייבים!…
העולם 1910