אַתֶּם מְקַדְּשֵׁי-לְבָנָה בַּחֹדֶשׁ

אֲנִי – שְׁיָר כֹּהֲנֵי-אוֹן

אֲשֶׁר לַשֶּׁמֶשׁ (בְּאִם עוֹד יֵשׁ –

אֲנִי וָהוּא – זוּג אַחֲרוֹן).

בְּתוֹכְכֶם אֲנִי חָיִיתִי,

וְיוֹם הָיָה, וּכְאִלּוּ לִי

נִתְפַּיַּסְתֶּם – כִּי לִי שָׂרִיתִי –

שַׁרְתֶּם שִׁירַי, וּפָעֳלִי.

הֲבִינוֹתֶם תְּפוּסִים מִקֶּסֶם

לָכֶם נֵכָר וְלֹא מֻתָּר

וְגַם בָּאתֶם עִם קְטֹרֶת-בֶּשֶׂם.

מִי בִּקֵּשׁ? מִי? שַׁי מְיֻתָּר!

אֲבָל שִׁמְעוּ! דּוֹר בֵּין-עַרְבַּיִם

אֲשֶׁר כְּבָר בָּא, וְאִם בּוֹשֵׁשׁ,

רַב הַחֻצְפָּה וּשְׁפַל-יָדַיִם,

הַמִּתְלַהֵב וְרֵיק מֵאֵשׁ.

גַּם הוּא לָכֶם: בְּלֵב וָנֶפֶשׁ!

וְאִם שִׁלֵּם לַזְּמָן הַמַּס

עָלָיו הֻטָּל – אֲפֵר-הָעֶפֶשׁ,

בְּעִמְקֵי עֻמְקוֹ – נִגּוּן הַ“שַס”.

נִגּוּן חִוֵּר וּקְצוּץ כְנָפַיִם,

אֲשֶׁר בָּזְאוּ יָמִים עָצְרוֹ;

חֲלוֹם נִפְחָד שֶׁל שְׁנוֹת-אַלְפַּיִם

בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲצֵרוֹ.

אָבִיב אָבִיב מַשִּׁיר הַצֶּפַע

עוֹרוֹ מִכְּבָר, מֵמִיר אוֹתוֹ,

כְּלוּם רִקְמוֹתָיו (גְּוָנִים בְּשֶׁפַע)

שׁוּב לֹא יָבִיא לַעֲטוֹתוֹ?

אַשְׁרֵי מַאֲמִין לְמַרְאֵה-עַיִן,

לַנִּיב מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – – –

אֵינֶנִּי מַאֲמִין עֲדַיִן,

בַּבְּרִית לַחֲצָאִים אָקוּץ.

נָכְרִים, וְאִם אַחִים עוֹד אֶמֶשׁ,

בֵּינֵינוּ תְהוֹם, תְּהוֹם שֶׁבִּתְהוֹם!

אֲשֶׁר בֵּין שֶׁמֶשׁ וּבֵין שֶׁמֶשׁ,

עַד כְּדֵי לִבְכּוֹת, עַד כְּדֵי לִנְהוֹם!

וְקַל בְּעֵינֵיכֶם שִׁירֵנוּ,

וְזָר לָכֶם זֵר-שְׂשׂוֹנֵנוּ

וְגַם לִצְחוֹק… הֲיָבִין לֵב

גּוֹזַל-הָעַיִט עֲטַלֵּף?

תֵּל-אביב 1934