לוּ יְדַעְתֶּם עַל מָה אֲהַבְתִּיהָ,
וַאֲמַרְתֶּם: "מָה אֻמְלָל הָאִישׁ!
הֵן כְּשֶׁבֶר תִּקְווֹתָיו הַנְּעִימוֹת,
גַּם לִבּוֹ יִשָּׁבֶר בּוֹ חִישׁ".
וְלוּ תֵדַע מְעַנָּתִי הַנָּאוָה,
אָז אוּלַי תֵּאָנַח בַּלָּט,
וְאֶל-נָכוֹן שְׂחוֹק תָּמִים, שְׂחוֹק נָעִים
יִתְפָּרֵץ מִפִּיהָ הַקָּט.
וְאוּלָם זֹאת יֵדַע הַלָּיִל,
וְאוֹתוֹ הִשְׁבַּעְתִּי: הַחֲרֵשׁ!
וּלְשִׁירִי גִּלִּיתִי אֶת סוֹדִי,
חֲרַתִּיו בַּדָּם וּבָאֵשׁ.
וְלֹא יַעַן בִּי הֶגֶה-שַׁלְהָבֶת,
כִּי אֶחָד הַגּוֹרָל הַמָּר:
שְׂפַת שִׁירִי הֵן זָרָה לַנָּאוָה,
וְזָרִים הַשִּׁיר וְהַשָּׁר.