מְשׁוֹרֵר הֶדְיוֹט 🔗
על-פי רוֹברט בורנס, סקוטלנד, 1796–1759
(קטע מאיגרת מחורזת אל ג’והן לאפריק, פייטן סקוטי ישיש)
בְּמוּבַן-מָה אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֵר,
רַק סְתָם חַרְזָן שְׁבִיל-צְלִיל בּוֹחֵר,
וּבְלַמְדָנוּת לֹא אֶתְיַמֵּר –
אַךְ לְמַאי נַפְקָא מִנָּהּ?
מִדֵּי בַּת-הַשִּׁיר בִּי חָמוּד תְּעוֹרֵר,
אֲדַנְדֵּן לְעֻמָּתָהּ רִנָּה.
כַּת-הַמְּבַקְּרִים מוּלִי חֹטֶם תְּעַקֵּם:"בַּעַר, בֵּין פְּרוֹזָה לְשִׁירָה לֹא מִתְמַקֵּם,
וְכֵס-אַסְכּוֹלוֹת שֵׁתוֹ לֹא חִמֵּם –
“הֲשֶׁכָּזֶה יֵדַע שִׁיר לְהַנְעִים?”
אַךְ בִּמְחִילָה, צֳרִי לְמוּדֵי-הִתְחַכֵּם,
יִתָּכֵן, תּוֹעִים אַתֶּם וּמַתְעִים.
מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְעֶלֶג-הָאַסְכּוֹלוֹת,כִּנּוּיִים רוֹמִיִּים לְקַרְנַיִם וּמִזְבָּלוֹת?
אִם הַטֶּבַע הַתָּמִים הִנְחִילְכֶם סְכָלוֹת,
מַה יוֹעִיל לָכֶם דִּקְדּוּק?
מוּטָב שֶׁתֹאחֲזוּ בְּאִתִּים וְגַלְגָּלוֹת,
אוֹ כְּלֵי סִתּוּת וּפֵרוּק.
חֲבוּרַת צְעִירִים יְהִירִים, עֲכֹרִים,
מְדַלְדְּלִים מֹחָם תַּחַת שַׁעְמָנֵו-מוֹרִים.
נִכְנָסִים עֲיָרִים וְיוֹצְאִים חֲמוֹרִים,
אִם אֱמֶת לַאֲמִתָּה נַבִּיט;
יְדַמּוּ שִׁירָתָם תְפַסֵּג אֲמָנוֹת וּתְבוֹרִים
בִּזְכוּת רֵיחַ יְוָנִית.
מִשַּׁלְהֶבֶת הַטֶּבַע הָבוּ לִי נִיצוֹץ!זוֹ כָּל הַחָכְמָה אֲנִי לִי אֶחְפֹּץ;
כִּי-אָז, גַּם כִּי אֶדְרֹךְ דֹּמֶן וָבֹץ
אַחֲרֵי מַחֲרֵשָׁה אוֹ מַגְרֵף,
בַּת-שִׁירָתִי, וְאִם מַלְבּוּשָׁהּ לֹא שָׁחֹץ,
נָגוֹעַ תִּגַּע לַלֵּב.
כְּלֵי-זֶמֶר 🔗
על-פי אליזבת בארט בראונינג, אנגליה 1861–1806
א 🔗
מַה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן
אֵצֶל הַקָּנִים אֲשֶׁר בַּיְאוֹר?
זוֹרֶה בֶּהָלָה וּמֵפִיץ חֻרבָּן,
פַּרְסוֹתָיו כְּשֶׁל-שָׂעִיר מְשַׁכְשְׁכוֹת וְדוֹחֲפוֹת,
וְשָׁבוֹר אֶת שׁוֹשַׁנּוֹת-הַפָּז הַחוֹפְפוֹת
עִם זְבוּב-הַדְּרָקוֹן, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר.
ב 🔗
הוּא עָקַר קָנֶה, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן,
מִן הַקַּרְקַע הַקְּרִירָה שֶׁל הַיְאוֹר.
פְּנֵי-הַמַּיִם הַצְּלוּלִים עִכֵּר זִרְמָן,
גָּוְעוּ הַשּׁוֹשַׁנּוֹת, עוֹת מִמִּדְרָס,
וּזְבוּב-הַדְּרָקוֹן נָשָׂא עָנָף וְנָס
עַד לֹא נִמְשָׁה הַקָּנֶה מִן הַיְאוֹר.
ג 🔗
בְּמַעֲלֶה-הַחוֹף יָשַׁב הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן
בְּעֵת דְּלוּחַ זָרַם הַיְאוֹר,
וְקִצֵּץ וְחִטֵּב, בְּמֶרֶץ אֶל-אֳמָן,
בִּפְלָדָה לְטוּשָׁה אֶת הַקָּנֶה הַסַּבְלָן,
עַד לֹא נִשְׁאַר אַף עָלֶה לְסִימָן,
הַקָּנֶה כִּי רַעֲנָן הָעֳלָה מִן-הַיְאוֹר.
ד 🔗
קַצֵּר קִצְּרָהוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן,
(אֵיךְ זְקוּף-קוֹמָה גָדַל בַּיְאוֹר!)
אָז הוֹצִיא אֶת תּוֹכוֹ הָרַךְ, כְּלֵב מִקָּרְבָּן,
בְּהַדְרָגָה מִצַּנְתְּרוֹ הָעֲגַלְגַּל
וְחִתֵּךְ אֶת הַיְצוּר הָרֵיק, הַיָּבֵשׁ, הָאֻמְלָל,
לְמוֹ נְקָבִים – בְּעֵת יָשַׁב עַל גְּדַת-הַיְאוֹר.
ה 🔗
“הוּא הָאֹרַח”, צָחַק הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן
(צָחַק כְּשִׁבְתּוֹ עַל רָמַת חוֹף-הַיְאוֹר),
"הָאֹרַח הַיְחִידִי, לְמִן קַדְמַת-הַזְּמַן
מֵאָז הִתְחִילוּ אֵלִים כְּלַי-זֶמֶר לְשַׁחֵר,
יָכְלוּ הַצְלִיחַ", וּכְשִׁיתוֹ פִּיו אֶל נֶקֶב בַּצַּנְתֵּר,
נָשַׁב בְּכֹחַ מוּל דֳּכִי-הַיְאוֹר.
ו 🔗
מָתוֹק, עָרֵב, בָּשִׂים, הוֹ פַּאן!
נוֹקֵב בְּמָתְקוֹ אֶת אֲוִיר-הַיְאוֹר,
מְסַנְוֵר בְּיָפְיוֹ, הוֹ אֵל גָּדוֹל פַּאן!
הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ-הַגִּבְעָה שָׁכַח לַעֲרֹב,
הַשׁוֹשַׁנּוֹת הָתְחַיּוּ, וּזְבוּב-הַדְּרָקוֹן חָזַר לָסֹב
הָלוּם עַל פְּנַי הַיְאוֹר.
ז 🔗
אַךְ פְּלַג-בְּהֵמָה הוּא הָאֵל הַגָּדוֹל פַּאן
כִּי יִצְחַק עַל מַעֲלַלוֹ אֵצֶל הַיְאוֹר,
זֶה הָפְכוֹ בֶּן-אָדָם לְפַיְּטָן…
אֱלֹהֵי-הָאֱמֶת נֶאֱנָחִים עַל הַמְּחִיר וְהַכְּאֵב,
עַל הַקָּנֶה אֲשֶׁר לֹא עוֹד בִּמְתֹם יִתְנוֹדֵד
עִם שְׁאֵרָיו הַקָּנִים שֶׁבַּיְאוֹר.
מִזְמוֹר-מְרוֹמִים 🔗
על-פי ראלף ואלדו אמרסון, ארה"ב 1882–1803
[בתרגומו של רגלסון הושמטו שלוש שורות מן המקור האנגלי]
בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר אָנוּד
נַפְשִׁי מִזְמוֹר-מְרוֹמִים תָּצוּד.
בּוֹקֵעַ הוּא מִכָּל נוֹשָׁן,
שׁוֹפֵעַ הוּא מִכָּל רַעֲנָן,
מֵרָצוּי וּמִבָּזוּי – שִׁיר עֲדָנִים.
לֹא בְּוֶרֶד-זִיו בִּלְבַד,לֹא רַק בְּקֶשֶׁת מִמִּמְטָר תִּצְעַד,
כִּי-אִם מִמַּאְפֵּלְיָה וּמִמִּפְלָץ,
תָּמִיד-תָּמִיד שִׁיר-הֶדֶר צָץ.
לֹא רַק מִגְּרוֹן-צִפּוֹר נֶעֱלָסאוֹ קוֹל-אִשָּׁה עַל אַהַב שָׂשׂ,
כִּי-אִם מִמַּדְמֵנָה וְטִיט-יְוֵן
עֲדֵי-עַד צְלִיל-גִּיל מִתְנַגֵּן,
וְתֵבֶל כֻּלָּהּ – רִקְמַת-רְנָנִים.
From the English:
Robert Burns: Epistle to J. Lapraik (excerpt)
Elizabeth Barrett Browning: A Musical Instrument
Ralph Waldo Emerson: Music