ליוניברסיטי קולג' אשר במסגרת אוניברסיטת לונדון בו למדתי בשנת 1936 בא אינדיאני גבה קומה בעל שער שחור מאד ארוך ויורד על מתניו. שער שחור חלק לא עבות ובעל קצות וכווצות שאינן שוות באורכן.
הוזמנו לבא לערב אתו בו יקרא משיריו באנגלית. באנו אותו ערב קבוצת סטודנטים וראינוהו עולה על הבמה לבוש בגד עור חום מכנסיים ומקטורן רחב ומשונה בעל שנצי עור רבים וחרוזי זכוכית צבעוניים מקשטים אותו. בימינו רבים ואף תמהונים לובשים זאת. אולם אז היתה התופעה נדירה למדי. כמעט בלתי נראית לעין כמו היתה בו מן התנשאות-מעלה כביכול, באברות של נץ או נשר. פניו המאורכים ואפו הנשרי שיוו לו מראֶה מאורך של מראָה המאריכה פני אדם בעיוות מכוון. עור פניו היה אדום וסמוק מאד.
הוא הרצה באנגלית טובה ובלא מבטא זר על חייו ביער בחיק הטבע. כל הטפתו לשיבה לחיי טבע בחיק יערות. לא בשדות אלא ביערות-עד ובחביוני פינות טבע נדחות ויפות. אז קרא משיריו. הוא התכוון למכור לנו את ספרי שיריו. לאחר ההרצאה נגשנו אליו לראותו מקרוב כאיזו תופעת טבע משונה. הוא חלק לכולנו חוברת דקה עם תמונתו ועיקרי תורתו של השיבה לטבע ואפילו הציע לנו לחתום על כל חוברת בחתימת ידו למזכרת.
באותם הימים ראיתי אנדיאני בעיני בפעם הראשונה. קראתי עליהם בספרי קופר ואחרים בהוצאת “אמנות” ולראותו היה ממש כאילו לנסע אליו ליער אלא שבסרטים צויירו האנדיאנים כאנשים בעלי ראשים מעוגלים, לאו דווקא יפים למראה ונוצותיהם העוטרים את ראשם מגביהות את קומתם הגוצה. ואילו כאן היתה דמות תיאטרלית גאיונה כל-כך והדורה כאילו היה התגלמות החלום האינדיאני על הגבר יפה-התאר במובן הנשרי של המלה. משהו יותר מדי הדור ומפואר ופראי למראה משהמציאות האפורה יכולה להרשות לעצמה. הוא כינה עצמו “הינשוף האפור” באנגלית וסרב לנקוב בשמו האמיתי.
כעבור חמישים שנה שמעתי כי יש אומרים שהיה דמות מזויפת. לא אנדיאני ולא חלום אנדיאני. כאמור תיאטרלי מדי בשביל להיות אמיתי.
עד היום איני יודעת אם היה זה גימיק להתפרסם כמשורר שעל כן עטה שלמות עור עם חרוזים כדי להיות סנסציה בלונדון של אותם הימים, בעתונות ובחברה האקדמית של מדורי הספרות והאמנות של אוניברסיטת לונדון.
אפילו אם לא היה אנדיאני אמיתי ברור ששכן בחיק יערות-עד ואפילו הקרין לנו בפנס-קסם כפי שנקרא אז כלי זה בעברית, תמונות של בקתתו ואזור מגוריו ביער של דרום אמריקה. וצפונה.
באותם הימים נודע כמשורר האנדיאני היחיד הכותב אנגלית צחה, שירה אנגלית במסורת שירת הטבע האנגלית הידועה.
כשנתגלה כתרמית ולא תרם הרבה למסורת הפיוט ואולי תרם לגלוי האמת שאין לאיש במקרה זה חפץ בה.