מוֹכְסָן יְדוּעַ־שֵׁם, עָשִׁיר־עֲשִׁירָתַיִם,
גָּר בְּאַרְמוֹן רְחַב־יָדַיִם;
אָכַל כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים,
עָרַךְ יוֹם־יוֹם נִשְׁפֵּי־אוֹרְחִים –
וְאֶת יֵינוֹ שָׁפַךְ כַּמַּיִם;
כִּי אוֹצְרוֹתָיו רַבִּים כַּחוֹל
וּמַרְתְּפָיו בְּרוּכִים בַּכֹּל.
אַךְ לְחַיֵּי הַגְּבִיר יוֹרֶדֶת
צָרָה אַחַת: שְׁנָתוֹ נוֹדֶדֶת.
אִם מִיִּרְאַת יוֹם־דִּין וּגְמוּל עַל מַעֲשָׂיו,
אוֹ מֵחֲשָׁשׁ נִסְתָּר לָרֶדֶת מִנְּכָסָיו –
עַל כָּל פָּנִים, בַּלֵּיל אֵינוֹ עוֹצֵם עוֹד עַיִן;
וְאִם בַּבֹּקֶר לִפְעָמִים
נִרְדַּם בְּקֹשִׁי, נִים־לֹא־נִים,
גַּם אָז – אֲבוֹי! מָנוֹחַ אַיִן:
זִמֵּן לוֹ אֱלֹהִים שָׁכֵן אֶחָד – זַמָּר.
בִּצְרִיף לְיַד בֵּיתוֹ יָשַׁב אֶבְיוֹן־סַנְדְּלָר.
וּמִזְּרִיחַת חַמָּה עַד בּוֹא הַלַּיְלָה שָׁר.
הַגְּבִיר אֵינוֹ חָדֵל, מִסְכֵּן, לְהֵאָנֵחַ:
אֵיךְ לְהַשְׁבִּית אֶת הַטּוֹרֵחַ?
הַיְּצַוֶּה עָלָיו לִשְׁתּוֹק?
אֵינוֹ רַשַּׁאי לְפִי הַחֹק.
יַפְצִיר? חֲבָל עַל הַיָּגִיעַ:
וְכִי מוּסַר־דְּבָרִים יַשְׁפִּיעַ?
סוֹף־סוֹף מָצָא
הַגְּבִיר עֵצָה:
קוֹרֵא לָאִישׁ – וְזֶה מוֹפִיעַ.
– “בָּרוּךְ הַבָּא, שָׁכֵן חָבִיב!”
– “תּוֹדָה רַבָּה, אָדוֹן נָדִיב!”
– "נוּ, מַה שְּׁלוֹמְךָ, נַחוּם? (עַד אָז הָיָה
פְּלוֹנִי הוּא,
אַךְ אִם זְקוּקִים לְאִישׁ, לוֹמְדִים אַף שֵׁם אָבִיהוּ).
וְאֵיךְ הָעֲסָקִים? הַאִם טוֹבִים גַּם הֵם?"
– “אָסוּר לִקְבּוֹל, בָּרוּךְ הַשֵּׁם!”
– “לָכֵן אֵפוֹא תָּשִׁיר מִבֹּקֶר וְעַד לַיִל!”
– "וְלָמָּה לֹא? אֲנִי עָמֵל
וּמִתְפַּרְנֵס, תּוֹדָה לָאֵל;
אִשָּׁה טוֹבָה לִי, אֵשֶׁת־חַיִל –
וְאִם טוֹבָה הִיא בַּת־הַזּוּג,
גַּם הַחַיִּים הֵם תַּעֲנוּג".
– “גַּם כֶּסֶף יֵשׁ לְךָ?”
– "לֹא, כֶּסֶף אֵין עֲדַיִן,
אַךְ גַּם מוֹתְרוֹת־שֶׁל־הֶבֶל אָיִן".
– “וּבְכֵן, גַּם לֹא תִּרְצֶה לִהְיוֹת יוֹתֵר אָמִיד?”
– "לֹא, זֹאת אֵינִי אוֹמֵר. פְּרוּטָה תּוֹעִיל תָּמִיד.
אָמְנָם אוֹדֶה יוֹם־יוֹם עַל רַחֲמֵי־שָׁמַיִם,
אַךְ הָאָדָם, כָּל עוֹד הוּא חַי,
אֵינוֹ אוֹמֵר אַף פַּעַם דַּי:
יֵשׁ לוֹ מָנֶה – רוֹצֶה מָאתַיִם.
וַדַּאי אֲפִילוּ בְּיָדְךָ
עוֹד אֵין חֲצִי־תַּאֲוָתְךָ;
וּמַה יֹּאמַר אֶבְיוֹן כָּמוֹנִי?"
– "חַ־חַ, צָדַקְתָּ בְּהֶחְלֵט.
גַּם עֹשֶׁר יֵשׁ בּוֹ קוֹץ – וְ“עֹנִי הוּא לֹא חֵטְא”,
אַךְ קוֹץ הָעֲשִׁירוּת עָדִיף מִקּוֹץ הָעֹנִי.
וּבְכֵן, קַבֶּל־נָא, יְדִידִי,
שַׂק כֶּסֶף זֶה שֶׁבְּיָדִי
בִּשְׂכַר דִבְרֵי אֱמֶת וָיֹשֶׁר:
חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינְרֵי־זָהָב!
אַל תְּבַזְבֵּז אוֹתָם לַשָּׁוְא –
וְתַכְפִּילֵם בִּשְׁעַת־הַכֹּשֶׁר!"
כָּאן הַסַּנְדְּלָר הֲלוּם־הָאֹשֶׁר
תָּפַס הַצְּרוֹר – וְכִמְטֹרָף,
לֹא רָץ הַבַּיְתָה, אֶלָּא עָף.
שָׁם, בְּפִנָּה אַחַת נִדַּחַת –
מָקוֹם יָפֶה לְמַחֲבוֹא,
קָבַר הָאִישׁ אֶת צְרוֹר־זְהָבוֹ
…וְאֶת שִׂמְחַת לִבּוֹ גַּם־יַחַד.
מֵאָז לֹא שָׁר עוֹד כָּרָגִיל:
מְקוֹם הַגִּיל
יָרַשׁ הַפַּחַד.
גַּם הוּא טָעַם לָרִאשׁוֹנָה
אֶת טַעַם חֹסֶר־הַשֵּׁנָה:
חָתוּל יִשְׂרוֹט פִּתְאֹם אֵי־שָׁמָּה –
וְהוּא רוֹעֵד: הִנֵּה גַנָּב!
כֻּלּוֹ חִוֵּר, יַטֶּה אָזְנָיו…
שׁוּב אֵין חַיָּיו חַיִּים – מוּטָב לִקְפּוֹץ הַיָּמָּה!
וְכָךְ אָרַךְ זֶה סֵבֶל בִּישׁ
עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף הֶחְכִּים הָאִישׁ:
הוֹצִיא מַהֵר מִן הַמַּחְתֶּרֶת
אֶת הַכְּבֻדָּה הַמְסֻתֶּרֶת
וְעָף כַּחֵץ אֶל הַמּוֹכְסָן:
“הִנֵּה” – אָמַר – "שַׂקְךָ הוּא כָּאן.
קָחֵהוּ שׁוּב – לִי אֵין בּוֹ צֹרֶךְ.
עַכְשָׁו לָמַדְתִּי קְצָת בִּינָה:
אֶת הַשֵּׁנָה
וְהָרִנָּה
שׁוּב לֹא אֶמְכּוֹר בְּהוֹן שֶׁל קֹרַח".