בְּתַרְמִילוֹ הַדַּל וְהַבָּלֶה עַל שֶׁכֶם,
חָזַר עַל הַפְּתָחִים זָקֵן רָעֵב לַלֶּחֶם.
רַבּוֹת, בְּמַר נַפְשׁוֹ, תָּמַהּ אוֹתוֹ אֶבְיוֹן,
מַדוּעַ כֹּה לָהוּט אָדָם אַחְרֵי מָמוֹן:
גַּם בְּנֵי-מַזָּל, שׁוֹכְנֵי אַרְמוֹן,
שֶׁכְּבָר עָלוּ לְשִׂיא הַגֹּבַהּ –
יִצְרָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֹׂבַע.
וַּמה סּוֹפוֹ שֶׁל הַדָּבָר?
מֵרֹב בֻּלְמוֹס צְבִירָה וָאֶסֶף,
הֵם מְאַבְּדִים אֶת כָּל הַכֶּסֶף:
אֶתְמוֹל צָבַר,
הַיּוֹם קָבַר!
הִנֵּה בְּבַיִת זֶה, דָר גְּבִיר לְשֶׁעָבַר:
סַחַר הָאִישׁ וְגַם הִצְלִיחַ,
הוֹן-תּוֹעָפוֹת מַמָּשׁ בְּמִסְחָרוֹ הִרְוִיחַ.
הַשְׂכֵּל, אֵפוֹא, לַחְדּוֹל, –
וְצֵא בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל:
לֹא! יֵשׁ לְאִישׁ מָנֶה – מִיָּד יִרְצֶה מָאתַיִם:
שָׁלַח הוֹנוֹ עַל פְּנֵי הַמַּיִם
בָּאֳנִיּוֹת גְּדוּשׁוֹת-מִטְעָן;
לַהֲרָרֵי-זָהָב צִפָּה בְּשִׁיבָתָן –
אַךְ הֵן טָבְעוּ וְאַלְלַי לוֹ:
עָשְׁרוֹ נָגוֹז כֻּלּוֹ בִּן-לַיְלָה.
אוֹ גְבִיר אַחֵר, מוֹכְסָן: הָיָה לוֹ כְּבָר מִלְיוֹן;
וּבְכֵן, הוֹדֵה לְאֵל עֶלְיוֹן!
לֹא, בְּמִלְיוֹן אֶחָד לֹא דַּי לוֹ!
סִכֵּן הַכֹּל, נִכְנַס בִּסְבַךְ –
וּמָה סּוֹפוֹ? אֶבְיוֹן וָדַךְ…
גְּבִירִים לַעֲשָׂרוֹת הִגִּיעוֹ לִידֵי כָּךְ.
וְכָךְ יָאֶה לָהֶם: יֵדְעוּ-נָא
לִשְׁמוֹר מִדָּה
בַּחֲמִידָה!
לְפֶתַע נִתְיַצְּבָה לִפְנֵי הַסָּב פוֹרְטוּנָה
וְתֹאמֶר: "שְׁמַע-נָא: רְצוֹנִי
שֶׁלֹּא תּוֹסִיף לִהְיוֹת עָנִי.
צְרוּר דִּינָרִים אִתִּי. הִנֵּהוּ.
פָּתַח תַּרְמִילְךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.
אוּלָם בִּתְנַאי! הַקְשֵׁב וּזְכֹר:
הַמַּטְבְּעוֹת הֵן פָּז טָהוֹר
כָּל עוֹד תִּפּוֹלְנָה הַתַּרְמִילָה;
אַךְ אִם יִפּוֹל דְּבַר-מָה, חָלִילָה,
מִן הַתַּרְמִיל עַל הַרִצְפָּה –
יִהְיֶה לְזֶבֶל וְאַשְׁפָּה.
רְאֵה-נָא, רֵעַ, הִזְהַרְתִּיךָ.
הֵן תַּרְמִילְךָ בָּלָה מְאֹד:
שְׁמֹר עַל מִדָּה – וְאַל תַּנִּיחָה
שֶׁיִּתְפַּקַּע מִמַּטְבְּעוֹת".
רַגְלֵי הַסָּב כִּמְעַט שֶׁמָּטוּ
מֵהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאֲחָזָתּוּ.
מַהֵר פָּתַח אֶת הַתַּרְמִיל –
וְגֶשֶׁם-פָּז מִיָּד הִתְחִיל.
כָּבֵד כְּבָר תַּרְמִילוֹ… – “וּבְכֵן, דַּיֶּךָּ, רֵעַ?”
– לֹא, עוֹד קַמְצוּץ!.. וְעוֹד הָאֲמִיתִּי!"
– "וְתַרְמִילְךָ לֹא יִקָרֵעַ?
הֲרֵי כָּמוֹהוּ כִּסְמַרְטוּט!"
– “לֹא, לֹא, חָזָק הוּא דֵּי הַצֹּרֶךְ!”
– “הֵן כְּבָר עָשִׁיר אַתָּה כְּקֹרַח!”
– “תְּנִי עוֹד קִמְעָה!”
– “דַּי, רֵעַ, דַּי!”
– “חַפְנוּן קְטַנְטַן!”
אַךְ אַלְלַי!
תַּרְמִיל-הָעֹנִי, טְלַאי עַל טְלַאי,
נִקְרַע לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ.
מָמוֹן מַבְרִיק
הָפַךְ לְרִיק,
בְּהִתְפַּזּרוֹ עַל כָּל הַשֶּׁטַח;
וְהַזָּקֵן
נִשְׁאַר, מִסְכֵּן,
מָה שֶׁהָיָה – עָנִי בַּפֶּתַח.