מִי שֶׁחוֹמֵד הַכֹּל – סוֹפוֹ לִהְיוֹת בְּלֹא כְלוּם.

רַבִּים הַמַּעֲשִׂים מִסּוּג כָּזֶה בַּחֶלֶד;

אַךְ תַּחַת חִטּוּטִים (תָּקְפָה אוֹתִי עַצֶּלֶת),

אַשְׁמִיעֲכֶם מָשָׁל קָדוּם,

אֲשֶׁר קְרָאתִיו עוֹדֶנִי יֶלֶד.

הָיָֹה הָיָה אָדָם אֶחָד,

לֹא מְכֻבָּד, לֹא מְלֻמָּד,

בְּלִי שׁוּם כִּשְׁרוֹן וְשׁוּם יְכֹלֶת –

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: קֻפּוֹתָיו

מִיּוֹם לְיוֹם מַלְאוּ זָהָב.

מַזָּל הָיָה לָאִישׁ: הָיְתָה לוֹ תַּרְנְגֹלֶת,

בְּרִיַּת-פְּלָאִים, הַמַּטִּילָה

בֵּיצֵי-זָהָב לְבַעֲלָהּ:

קוּם וְאָסְפֵן – זֶה כָּל הַטֹּרַח.

אַךְ לַחַמְדָּן גַּם זֶה מְעָט:

קָצְרָה רוּחוֹ לִצְבוֹר לְאַט.

עָלָה עַל דַּעְתוֹ: אִם אֶת הָעוֹף יִשְׁחַט,

וַדַּאי יִמְצָא אוֹצָר שֶׁל קֹרַח

וְיִתְעַשֵּׁר בְּבַת-אַחַת.

וּבְכֵן, בְּלִי כָּל בּוּשָׁה, בְּחַמְדָּנוּת-הָרֶשַׁע,

שָׁחַט זֶה כְּפוּי-טוּבָה עוֹפוֹ הַחַף מִפֶּשַׁע.

וּמָה מָצָא בּוֹ? מָה גִּלָּה

כְּשֶׁכֻּלּוֹ – כִּלְּיוֹן עֵינַיִם?

אוֹי וַאֲבוֹי: רַק בְּנֵי-מֵעַיִם

שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת רְגִילָה.