בְּיוֹם-אָבִיב יָפֶה יָשַׁב לוֹ זְבוּב לָנוּחַ

עַל שִׂיחַ דַּק בַּגַּן – וְהִתְנַדְנֵד בָּרוּחַ.

פִּתְאֹם רָאָה מוּלוֹ דְבוֹרָה,

שֶׁבִּשְׁקִידָה עָמְלָה עַל פֶּרַח.

“הַגִּידִי, יַקִּירָה” –

אָמַר בְּיוֹהֲרָה –

"כְּלוּם עֲמָלֵךְ, עֲמַל-הַפֶּרֶךְ,

עוֹד לֹא הָיָה לָךְ לְזָרָא?

לְמַזָּלִי אֵינִי דוֹמֶה לָךְ:

חַי אָנֹכִי כְּיַד הַמֶּלֶךְ.

אֵין אַף עָשִׁיר

אוֹ שַׂר בָּעִיר,

שֶׁאֶת בֵּיתוֹ אֵינִי מַכִּיר.

כָּל הַיָּמִים אֵינִי טוֹרֵחַ

אֶלָּא טִרְחַת בִּקּוּר-אוֹרֵחַ

לְכָל מִשְׁתֶּה אוֹ חֲתֻנָּה

בֵּין רִאשׁוֹנִים אֲנִי מַגִּיעַ,

שׁוֹתֶה יֵין-פָּז מִכָּל גָּבִיעַ,

אוֹכֵל מִכְּלֵי-הַחַרְסִינָה.

כָּל דְּבַר-חֶפְצִי אֲנִי לוֹקֵחַ:

תּוֹרִי קוֹדֵם לְכָל אוֹרֵחַ.

וְהוּא הַדִּין

בְּמִין עָדִין

יְפֵהפִיּוֹת שֶׁבַּטְּרַקְלִין:

אוּכַל, כִּבְחִירָתִי, לָפוּשׁ עַל פְּנֵי כָּל גְּבֶרֶת –

אִם עַל צַוַּאר-הַצְּחוֹר אוֹ עַל לְחִי-הַוֶּרֶד".

“כֵּן-כֵּן” – עָנְתָה לוֹ הְדְּבוֹרָה –

"מִי אֶת כָּל זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ;

אוּלָם גַּם זֹאת שָׁמַעְתִּי, רֵעַ,

כִּי, בִּמְחִילָה, בְּכָל חֶבְרָה

נֶחְשָׁב הַזְּבוּב לְפֶגַע רַע,

וְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ תָּנוּחָה –

מִשָּׁם בְּבשֶׁת יְגָרְשׁוּךָ".

– “וּבְכֵן?” אוֹמֵר הַזְּבוּב – "גַּם זֶה עִנְיָן חָשׁוּב!

בְּחוֹר אֶחָד אֵצֵא – וּבַשֵּׁנִי אָשׁוּב".