פַּיְטָן אֳמַן-הַשִּׁיר
תָּבַע לְדִין עָשִׁיר:
מִצֶּאוּס בְּעַצְמוֹ בִּקֵּשׁ הָאִישׁ עֶזְרָה לוֹ.
שְׁנֵיהֶם אֵפוֹא צֻוּוּ לָבוֹא לְדִין-שֶׁל-מַעְלָה.
הֵם בָּאוּ: זֶה – צָנוּם, כָּחוּשׁ,
עֲלוּב-צוּרָה וְדַל-לְבוּשׁ,
וְזֶה – כֻּלּוֹ זָהָב וָזֹהַר,
מָלֵא רוּם-לֵב, נְפוּחַ-יֹהַר.
וַיֹּאמֶר הַפַּיְטָן: "חוּס, צֶאוּס, וְרַחֵם!
חִמְלוּ אֵלִים, וְרַחֲמוּ-נָא!
בַּמֶּה חָטָאתִי לִפְנֵיכֶם,
שֶׁכֹּה תִּרְדּוֹף אוֹתִי פוֹרְטֹונָה?
לִי מִשֶּׁלִּי אֵין כְּלוּם: לֹא כַּף וְלֹא פִּנָּה;
לַחְמִי הַדַּל אֵינוֹ בָּטוּחַ;
כָּל רְכוּשִׁי – דִּמְיוֹן וָרוּחַ,
בְּעוֹד שֶׁיְּרִיבִי, בַּרְנַשׁ חֲסַר-בִּינָה,
שֶׁאֵין לוֹ כָּל זְכֻיּוֹת, וְיֵשׁ רַק יֹהַר-כֶּסֶל –
הֲמוֹן מַעֲרִיצִים סוֹגְדִים לוֹ כְּמוֹ לְפֶסֶל,
וּבְשֶפַע-טוּב לֹא יְאֻמַּן
מִיּוֹם לְיוֹם יַרְבֶּה שֻׁמָּן".
– “וְזֶה לֹא כְלוּם” – הֵשִׁיב הַדָּן לְפַיְטָנֵנוּ:
"כִּי גַם בְּפִי נִינִים שִׁירֶיךָ יִתְרוֹנֵנוּ.
בְּעוֹד שֶׁהוּא, כְּלֹא הָיָה,
יִשְׁקַע בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה?
מַה נֲּחֲלָה לְךָ תִּשְׁאָלָה?
כְּלוּם לֹא בָחַרְתָּ בִּתְהִלָּה
לִהְיוֹת לְךָ לְנַחֲלָה?
וְאִלּוּ לוֹ נִתְּנוּ מִלְמַעְלָה
חַיֵּי-שָׁעָה קִצְרֵי-שִׂמְחָה.
וְהַאֲמֵן לִי בְּנִי: לוּ רַק נִתְּנָה בִּינָה לוֹ,
לָחוּשׁ אֶת אַפְסוּתוֹ בִּפְנֵי הֲדַר-שִׁמְךָ,
כִּי אָז עַל גּוֹרָלוֹ קָבַל יוֹתֵר מִמְּךָ".