★
אֵיכָה אֶרְאֶה, יֵשׁוּעַ, אֶת רַגְלֶיךָ,
הֵן אָז הָיוּ עֲדַיִן רַגְלֵי נַעַר,
עֵת אֶת עֶרְיָן רָחַצְתִּי בִרְעָדָה;
וּבִשְׂעָרִי נִצְּבוּ נְבוּכוֹת מִצַּעַר,
כְּשֶׂה לָבָן בִּסְנֵה הָעֲקֵדָה.
אֵיכָה אֶרְאֶה בְלֵיל-אַהַב זֶה גַפֶּיךָ
לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאִישׁ לֹא אֲהֵבָם.
אַף פַּעַם לֹא שָׁכַבְתִּי בְחֵיקֶךָ,
וְעַתָּה רַק יְהֻלַּל עוֹד וִירֹנָן.
אַךְ, שׁוּר, יָדֶיךָ, אֲהוּבִי, פְּצוּעוֹת –:
לֹא נְשִׁיכוֹתַי בַּלֵּיל עָשׂוּ לָךְ זֹאת.
לִבְּךָ פָתוּחַ, בָּא בוֹ כָּל דִּכְפִין:
רַק לִי נוֹעַדְתָּ בוֹ לִהְיוֹת שׁוֹשְׁבִין.
הִנֵּה עָיַפְתָּ, פִּיךָ זֶה עָיַף,
פִּי הַדָּוֶה עַתָּה חוֹמֵד אֵינֶנּוּ –.
יֵשׁוּעַ, אֵיךְ הֶחְמַצְנוּ שְׁעָתֵנוּ?
וּמַה מֻפְלָא, שֶׁכָּךְ נֹאבַד יַחְדָּו.
פריס, מאי – יוני 1906