זֶה הָיָה לֹא בִי. זֶה יָצָא וְנִכְנָס.
לֶאֱחֹז בּוֹ רָצִיתִי. אָז בּוֹ יַיִן אָחַז.
(אַךְ שְׁמוֹ נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי כַלֵיל.)
אָז הִגִּישׁ לִי אֶת זֶה וְהִגִּישׁ לִי אֶת זֹאת,
עַד שֶׁעָלָיו סָמַכְתִּי מְאֹד מְאֹד,
אֲנִי הַכְּסִיל.
וְעַכְשָׁו מִשְׂחָקוֹ אֲנִי וְהוּא יָכוֹל
לְפַזְּרֵנִי בְּבוּז, לְהַפְסִידֵנִי כְּחוֹל
לַמָּוֶּת, לְזוֹ הַטְּרֵפָה.
וְאִם בְּכָל זֹאת יִזְכֶּה בִי, הַקְּלָף הַמְטֻנָּף,
יְגָרֵד בִּי הַשְּׁחִין הַשָּׁחוֹר שֶׁבְּפָנָיו,
וְיַשְׁלִיכֵנִי אַחַר לָאַשְׁפָּה.
פריס, 7 – 12 ביוני 1906