1 ש"ז, – א) כְּלָיָה, חרבן, Untergang; perdition; destruction: והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה אֲבַדּוֹן ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה (איוב כח כ=כב).   – ב) כנוי לקבר, ונרדף עם קבר, שאול,  Ort des Unterg.; lieu de perdition; pl. of destruction:  היספר בקבר חסדך אמונתך בַּאֲבַדּוֹן (תהל' פח יב). שאול וַאֲבַדּוֹן נגד יי' אף כי לבות בני אדם (משלי יה יא). כי אש היא עד אֲבַדּוֹן  תאכל (איוב לא יב).   –*ואחד משמות הגהנום, Abbadon: א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית (ערוב' יט.).   –ובסהמ"א: שלא מצאה הנפש לא כוכב ולא מזל שיעזור להם על זה להצילם מן האבדון (תגמ' הנפ' לא). ולאחר י"ב חדש מורידין אותן (את הרשעים) לאבדון  ודנין אותן באבדון  י"ב חדש (ס' רזיאל לה.). ואחרי אבדון יש עוד שאול  תחתית ועמקו שלש מאות שנה (שם). והגהנם הוא כמו ספוג השואב אליו כל הזוהמא וכל הזוהמא נופלת למדור התחתון הנקרא אבדון  ושם הם דרגין הנקראים צואה רותחת וכו' ובו כל הנפשות הטמאות (עמה"מ, תיק' התשובה א). לילית היא תמיד בסדין המטה של איש ואשה המזדווגים לקחת ניצוצי טפות הזרע ההולכים לאבדון (שם יא). כאש מתלקחת באבדון תאכל (ש"ב, שבי"ע ג , כוש).