1, אֲבַטִּיחַ, ש"ז, מ"ר אֲבַטִּחִים, אֲבַטִּיחִים, — פרי אדמה מלא משקה, ממין הקשואים והדלועים, wassermelone; melon, pastèque; water Melon: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת הָאֲבַטִּחִים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים (במד' יא ה). — ובתו"מ: איזהו גרנן למעשרות וכו' אבטיח משישלק (מעשר' א ה). האומר לחבירו הילך איסר זה וכו' באבטיח שאבור לי סופת ואוכל (שם ב ו). ובירק הקשואים והדלועים והאבטיחים (שם א ד). —  שריק, מי האבטיח, עי' זה. — °אֲבַטִּיחַ הוֹדִי, מין צמח יגדל בהודו ופריו דומה קצת בצורתו לאבטיח, ומלא משקה משיב נפש, melocactus: או יעשה האמבטי כלו מסחיטת הדלעת וכו' או מאבטיח הנדי (קאנון ג ב ג). וישתה העלול החלב החלוב שיעור נכון אם לא יהיה שם קדחת ומי השעורים ומי הדלעת ומי האבטיח ההנדי (שם).