1, ש"ז, מ"ר אוּבִים, - כל אחד ואחד מהפרות הקטנים כעין כדורי קטנים, כמו התות, האוג, וכדומה, Beere; baie; berry : הסיאה והאיזוב והקורנית ׁ(חיבים במעשר) משיניצו וכל האובין2 אדומים משיניצו3 (תוספתא מעש"ר א ד).
1 משק' אוּג, תּוּת, ולא נתברר מקורו. -
2 כך בנוסח' הדפוס', וכן בכ"י וינה. ובכ"י ארפ' הוצ' צוק"מ האיבין. ורד"פ בחסדי דוד הגיה האזובים במקום האובים, אבל הגר"א לא הגיה, וכן הרש"א במנח' בכור' הניח הגרסה האובים, אך אינו מפרש מה הם. לוי הביא מלה זו בערך אֵב, ותרגם Pflanzen, וכן דר' שוַרץ בתוספתא שלו: צמחים ופרחים או ענפים רבים ואוב או איב לשון מקרא היא עודנו באבו. ע"כ. וקשה למה אחזה התוספתא כאן בשם לא רגיל זה? ועוד שנראה ברור כי הכונה בכאן היא לסוג מיוחד ולא לצמחים בכלל. והנה בבה זו של התוספתא היא הוספה על מה ששנו בהמשנה מעשר' א ב: האוג והתותים משיאדימו וכל האדומים משיאדימו. וע"ז הוסיפה התוספתא וכל האובין האדומין. ולכן נראה שהכונה היא למין פרות דומין לאוג ותות , שהם גרגרים. ולא נתברר לי אם יש איזה יחס בין מלה זו, אוב, ובין השם הערבי לכל מין פרי הגרגרים חַבּ حؘب. כי אין סתירה ממה שהשם חבּ הוא מהכפולים, כי אפשר שגם אוב הוא מהכפולים, כמו חום וכיוצא בו בכתיב התלמודי. ובמקור השם הערבי חבּ לגרגר יש לפקפק קצת, מפני שתמוה הוא איך נסתעפה משמעה זו מהמשמעה העקרית של שרש חבב בערבית, כמו בעברית: חִבּה, ואפשר שהוא משרש הבב אחר (ונוטה לזה גם פרופ' דלמן), וממנו נגזר אולי גם השם אוב שלנו. -
3 כן בנוסח' הדפוסים ובכ"י ארפ' הוצ' צוק' משיכינו, ובכ"י וינה משייבינו. ואפשר שגרסה זו האחרונה היא הנכונה וצ"ל משיבינו וממנו נשתבש שבוש קל בכ"י ארפ' משיכינו, ונשתבש עוד יותר בנוסח' הדפוס משיניצו. והוא אולי פעל מיוחד בעברית להתחלת התאדמות האובים, ודומה לשמוש פעל בין בערב' בנוגע לאילן: בַּיַּנ אלשג'ר بؘيؘّن الشَّجَر, התחיל להוציא עלים, ואולי מזה גם: בטרם יבינו סירותיכם וכו', ועי' בִּין.