שת"ז, לנק' אֱוִילִית, מ"ר אֱוִילִיִים, אֱוִילִיּוֹת, - תאר מגֻבר ומנֻחץ מן אֱוִיל, ור"ל אויל מאד, sehr närrisch; très sot; foolish : ויאמר יי' אלי עוד קח לך כלי רעה אֱוִילִי כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשבּרת לא ירפא (זכר' יא יה-יו). - ואמר המשורר: הוי פרחח אוילי בן חסר טעם (יל"ג, משלים א יח). - °וללא בע"ח: אגב אעירך יקירי על דבר אחד אוילי שנהג ר"ש בלוך בכל הספר (ריב"ל, באר יצחק כג).