*, ש"נ, מ"ר אוֹנָאוֹת, - א) נזק שגורם המוכר להקונה בלקחו בעד מה שמכר יתר משויה, או הקונה להמוכר בלקחו המקח בפחות משויה, Uebervorteilung; duperie; duping: האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו (ב"מ ד ג).  הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמנה כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד אמר להם כל היום מותר לחזור אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומנו (שם).  אונאה פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה (גמ' שם נ:).  — ב) *אוֹנָאַת דְּבָרִים, צער שיעשה אדם לחברו בדברים קשים, במעשה רע, Neckerei; agacerie; teasing : כשם שאונאה במקח ובממכר כך אונאה בדברים לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך (ב"מ ד י).  מרובה אונאת דברים מאונאת ממון (תוספתא שם ג כה).  באונאת דברים הא כיצד וכו' אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה וכו' אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם (גמ' שם נח:).  גדול אונאת דברים מאונאת ממון וכו' זה בגופו וזה בממונו ר' שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון (שם).  לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה (שם נט.).  אמרה ליה (אימא שלום אשת ר"א) כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה (שם:). — ועי' צער.