1, מ"ר אֵחָרוּ, אֵחֱרוּ, אֵחַרְתֶּם, עתיד אַחַר 2 (אֲאחֵר), תְּאַחַר, תְּאַחֲרִי, תְּאַחֲרוּ, —  א) לא מהר לעשות דבר,  zögern, säumen; hésiter, tarder; hésitate, tarry : ולא אֵחַר הנער (שכם בן חמור) לעשות הדבר (להמול למען ישא את דינה בת יעקב) כי חפץ בבת יעקב (בראש' לד יט).  כי תדר נדר לה' אלהיך לא תְּאַחֵר לשלמו (דבר' כג כב).  — ובלי פעל אחריו: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אֶחֳרוּ3 פעמי מרכבותיו (שופט' ה כח).  קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תְאַחֵר (ישע' מו יג). אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יְאַחֵר (חבק' ב ג).   אלהים חושה לי עזרי ומפלטי אתה ה' אל תְּאַחַר (תהל' ע ו). — ועם ל אחריו: לא יְאֵחֵר (אלהים) לשנאו אל פניו ישלם לו (דברים יז י). —  ב) שהה זמן רב, התעכב הרבה במקום, spät bleiben, verweilen; s'attarder, rester;tarry, retard: עם לבן גרתי וָאֵחַר עד עתה (בראש' לב ה).  הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מְאַחֲרֵי בנשׁף יין ידליקם (ישע' ה יא).  שוא לכם משכימי קום מְאַחֲרֵי שבת (תהל' קכז ב).  אמר להן (אחד מבני החבורה המנויים על הפסח) אם אחרתי צאו ושחטו עלי (פסחים ט ט).  איחר בעמידה כדי לומר אין כאן נדר (ירוש' נדר' פר' י הל' י). — אִחֵר עַל דבר: למי פצעים חנם למי חכללות עינים לַמְאַחֲרִים על היין לבאים לחקור ממסך (משלי כג כט-ל). —  ג) פעל יוצא, zurückhalten, verspäten; retenir, retarder; to retard, delay : ויאמר (אליעזר) אלהם (לאחיה ואמה של רבקה) אל תְּאַחֲרוּ אֹתי וה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני (בראש' כד נו).  מלאתך ודמעתך לא תְאַחֵר (שמות כב כח).  אלהים אחרים שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם (מכי' יתרו ו).  תמיד של בין הערבים בכלל מוקדם היה מה ת"ל תעשה איחר בו מעשה (ירוש' יומא פר' ג הל' ג). — ד) יעשה לאט לאט: ימהרו בתנועת' או יאחרו (אמונה רמה 66). — ופ"י: מרצונך לא יעבירוך לא ימהרוך ולא יאחרוך (שיר היחוד ה).

— °אֹחַר, פעול, — מה שאחרו לעשותו: כשתחייב ההקזה ותחדש הקבסא אז ראוי שיאוחר ענין ההקזה עד שיתעכל המאכל ההוא (פרקי משה להרמב"ם יב).  נשלח לו לא יאוחר מכעת שבוע הבע"ל (קרית ספר למא"ג עט).

— מְאֹחָר, °מְאֹחָרִים, *מְאֹחֶרֶת, מְאֹחָרוֹת, — א) עשוי אחר השעה שנעשה בה דבר זולתו, später gemacht; fait plus tard; made later : פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין (שביע' י ה).  רבן גמליאל אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללוות הימנו והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת (ב"מ ה י).  תמיד של שחר בכלל מאוחר היה (ירוש' יומא פר' ג הל' ה).  שטרי חוב המאוחרין כשרין שהרי הורע כחו של בעל השטר שאינו טורף אלא מזמן השטר ואף על פי שלא כתבו בו שהוא מאוחר (רמבם מלוה ולוה, כג ב).  ויהיו (רטובי המזג) יתר חזקי הגוף עד אחרית ימיהם מאוחרים מתשות כחם מזולתם (פרקי משה להרמב"ם ג). — אבל המשל אומר יותר טוב המאוחר מאשר עדן לא היה (צרור המור, אבר' סב"ע פ' מקץ). —  ב) °מי שעושה דבר לאט לאט, langsam, träge; lent; slow: ועברת המלך הוא בעבד מאוחר התנועה ובושש ללכת באשר ישולח (רלב"ג משלי יד לה).  ואמנם מי שהוא מאוחר הכעס ישקיט הריב והמדון (שם טו יח).  ואמנם הסוג הלקוח מן זמן כל תנועה, הנה מיניו שלשה, המהיר והוא אשר תשלם התנועה בו בזמן קצר, והמאוחר הפכו (קאנון א ב ג, מאמר בדפק).  ויתנועעו (המים) אל הנביעה תנועה מאוחרת (שם א ב ב).  ולפי שהוא מאוחר התנועה שאינו מתנועע כי אם חלק א' בק' שנה ע"כ הארץ חסרת התנועה (רשב"צ דורן מגן אבות, חלק שוסינו פרק ב). דפק מהיר ומאוחר (אוצה"ח ר"י צהלון ג א).  ואריסטו אמר היה בושש ומאוחר בלקיחת העצה ומהיר בדברים המועצים (צמח צדיק, אריה מודינו יח).  שהוא (הכסף) מאוחר ההתכה (רד"ק יחז' כב כב,  — ר"ל שיותך לאט לאט) —  עוד ערך מְאֹחָר, בע"ח מְאֹחָר, שטר מְאֹחָר. —  ובהגיון, מוקדם ומאוחר: אמרו אם אין תורה אין דרך ארץ הוא מופת סבה מהקודם למאוחר ואמרו אם אין ד"א אין תורה הוא מופת ראיה מהמאוחר אל הקודם (ר"מ אברבנל נחלת אבות ג). —  ג) תה"פ, °אחרי השעה הקבועה, הרגילה, רחוק מהבקר, קרוב לסוף היום: כבר מְאֹחָר.  נהוג בדבור העברי בא"י.

—  נפ' °נֶאֱחַר, נשאר לאחור: וכל המשכילים ורוכבים הקלים, עזבם כרגלים לאחור נאחרים (תשוב' תלמי' דונש לתלמי' מנחם).

— °הֶאֱחִיר, — דחה לאחרי כן, verschieben; diéffrer; defer : והקדים הדכא וכו' אמנם השפל האחירו בעבור וכו' (ר' אהרן הקראי, ע"ח קיד).

— *הָאֳחַר, עתיד יוּאֲחַר, — נדחה לאחרי כן, verschoben werden; être différé; be deferred : יואחר דבר שנאמר בו בין הערבים וכו' לדבר שלא נאמר בו בין הערבים וכו' (ירוש' יומא פר' ג מ ג). — מואחר: אין מוקדם ומואחר בתורה (שם סוטה ח כב ג).

 — *הִתְאַחֵר, —  א) כמו אֵחַר: בעת מפקד אל תתאחר פטר לביתך ושלם ברצון (ב"ס גני' יא יו).  ואלמלא מקדים (הדרקון המזֻמן להכיש את האילה) רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מתה (ב"ב יו:).  עדים שקנו מיד הלוה או המוכר וכיוצא בהן ונתאחרה כתיבת השטר זמן מרובה וכו' ואין צריכין לומר ונתאחרה כתיבת ידינו עד יום פלוני (רמבם מלוה ולוה כג ו).  קדחת יום המתחדשת מהסתימה מתאחרת ירידתה (פרקי משה להרמבם ו).  ראינו שנתאחרה הבטחה זו להם אלפים של"ג שנה (רבנו בחיי, לך לך).  אבל הזמן שאינו שוהה ומתאחר יותר הוא שנים עשר חדש (שם ס' וירא).  —  ב) °עשה דבר לאט לאט, langsam sein; être lent; be slow : יש עמל ויגע וכדי כן הוא מתאחר (ב"ס גני' יא יא).  מהם שהממהר התנועה למעלה מן המתאחר התנועה ומהם מה שהמתאחר התנועה למעלה מן הממהר (ש' אבן תבון, מו"נ ב יט). —  ג) בא אחריו, .nach jem. kommen; venir après; follow after : ולמוליד ראשית וקדימה ואם יֵראה מתאחר הנה הוא ימשול ראשנה על החומר (ר"י אבן תבון, כוזרי יב).  שניהם ידעו שמציאותם (של השכלים הנפרדים) לא התאחר בזמן למצאת כסא הכבוד (ר"ש אבן תבון, יקוו המים).  אבל הראשון הוא אמור על הקדמון בזמן בלבד מבלי שיהיה הקדמון ההוא סבה למתאחר אחריו (ר"י חריזי מו"נ ב לא).  ומזה הצד היה לחכמת הדקדוק הזה יתרון מעלה  ושלמות על חכמת הרפואות עם ששתיהן יודע בהן הקודם מהמתאחר (ר"י דוראן, מעשי אפוד ח).  ולחוזק הספיקות הנופלות בזה הדרוש (השגה באישי המין) לא סרו הקודמים מלספק בו ולא יסורו המתאחרים (רלב"ג, איוב הקדמה).  כי אין המתאחר מתחייב בהכרח מהקודם (ר"מ נרבוני, ד"ח לט). —  ד) בא אחריו, במקום, folgen; suivre; follow : כי כל תיו התפעל מנהגו להיות קודם פא הפועל כמו והתגדלתי והתקדשתי רק אם יהיה הפא אחד מאותיות השריקה יתאחר התיו (צחות, קמו:).