ש"נ, סמי' אַלְמְנוּת, כנ' אַלְמְנוּתָהּ, מ"ר אַלְמְנוּתִים1, כנ' אַלְמְנוּתַיִךְ - מעמד האלמנה, הזמן שהאשה אלמנה, Witwenschaft; veuvage; widowhood: ותסר בגדי אַלְמְנוּתָהּ מעליה (בראש' לח יד). ותלבש בגדי אַלְמְנוּתָהּ (שם יט). ויתנם (המלך דוד את נשיו) בית משמרת ויכלכלם ואלהם לא בא ותהיינה צררת עד יום מתן אַלְמְנוּת2 חיוּת (ש"ב כ ג). אלמנה שאמרה הרי אני מיגדת אלמנותי בבית בעלי שומעין לה (ירוש' כתוב' ה כט ד). ויושבת (האשה) בביתו אחרי מותו כל זמן אלמנותה (סמ"ג מ"ע סי' מח). – ומ"ר בכנ': אַלְמְנוּתַיִךְ: אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אַלְמְנוּתַיִךְ3 לא תזכרי עוד (ישע' נד ד), בהשאלה לימי החרבן והשממון. – ועי' אישות, מות.
1 משקל פעולים, כמו נעורים, עלומים, ונהגו בת' הנוספ' לסמן המשקל כמו לו היה מהשרש, כמו זנות זנותים, תזנונים, כריתותים. כך דעת הקדמונים וכן גם קצת המדקדקים החדשים וכן גם גזנ' קויץ וקצתם דוחי' מ"ר זה. ועי' לקמן הערה 3.
2 יש מגיהים אלמָנות חיות.
3 אולסה' ושטדה סברים כי אַלמנוּתַיִךְ במקום אלמנוּתֵךְ כדי לזוֵג עם עלוּמַיִךְ הקודם.