אֲמִּתִּי

°, ת"ז, לנק, -תִּית, מ"ר -תִּיִּים, -תִּיּוֹת, – א) מי שמדבר אמת, שאהב האמת, wahrhaftig; véridique; veracious : מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו (יומא סט:).  יודעים הם הנביאים שאלוהן אמיתי ואינם מחניפים לו (ירוש' ברכ' ז יא ג). אפשר יעקב אמיתי היה ומרמה בו (מד"ר ברא' סח).   – ב) מה שהוא מסכים עם האמת, wahr; vrai; true : וכל זה על דין העברה לא על דין אמתי (רמב"ע ערוג' הבשם, צונץ ב קלו).  אלה ההעברות הן אמתיות (שם קלז). לא טוב לנו להתפאר בידיעת אמתיות הנבראים ואנחנו לא נדע נפשנו (שם). יקראו גם כן לשמים האמתיים רקיע (מו"נ ב ל). כי יש מהם נבואות אמתיות ר"ל אלהיות (שם ב מ). ולא נתחייב שתהיינה הקדמותיהם אמיתיות (ראב"ד, אמונה רמה דף ב וג). והפלסופים היחידים האמתיים אשר נקבו בשמות ונודעו בחכמות האמתיות (הקד' שער השמים לאבן לטיף). בלמוד ידיעות ההשגות האמתיות (ר"י אברבנל, הקד' פרוש נביאים ראשנים). וכשיתאמתו השלש בקשות העצומות במופת האמיתי (הוא מפעלו' אלה' ט א). והמופתים אשר בנה עליה אמתיים אצלו (שם). חקירת הדברים האמתיים או נראים אמתיים (נופת צופים, מסיר ליאון ד). ובאר תעלומותם בדרכים שלא יסופק על אחד מהמשכילים אמיתיותם (ידע' הבדרשי, מכת' לרשב"א, תיח). כש"כ בעלי הדת האמתית בעמנו (רשב"א תשו' י). כמו שבאה בזה בקבלה האמתית (חסדאי קרשקש, אור ה', הקד'). הדעות האמתיות והמעשים המשובחים (עקרים פתיח'). ולפי שהיו המאמרים אם מוחלטים אמתיים או מסופקים (מעש' אפוד קסד). 

חיפוש במילון: