אֲצִילָה
°, ש"נ – א) שה"פ מן אצל: ואח"כ יתחבר אותו השכל האנושי אל הפועל ויאצל ממנו אצילה נכבדת (ר"י אברבנל, ראש אמנה א). – ב) כמו אצילוּת: מלמד שברא הקב"ה ארבע עולמות נגד שמו יתברך שנאמר בו ארבע אותיות ואלה שמותן אצילה מלמד שהאציל הקב"ה מאורו כביכול וכו' מאיזה אור נברא זה העולם מאור בריאת בראשית וכו' (מסכ' אצילות, ילינק ה, גנזי הקבלה, מערכ' האלהות). לפי צורת האצילות וכו' אשר האצילות נאצלות משם (ר' אבר' אבולעפיא, אגרת, גנזי הקבלה, ילינק). מקרא נגד עשייה משנה יצירה תלמוד בריאה קבלה אצילה (נר למאור, מערכה ה).