1, ש"ז, – שרץ העוף מנתר ומעופף ופושט במספר רב מאד על השדות ואוכל ומחריב את תבואת האדמה, והוא שם הקבוץ להרבה יחד ולכל אחד ואחד בפ"ע, Heuschrecke; sauterelle; grasshopper : הנני מביא מחר אַרְבֶּה בגבלך וכסה את עין הארץ וכו' ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה (שמו' יד=ה). ורוח הקדים נשא את הָאַרְבֶּה ויעל הָאַרְבֶּה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים (שם יג=יד). וישא (רוח הים) את הָאַרְבֶּה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר אַרְבֶה אחד בכל גבול מצרים (שם יט). את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא (לו קרי) כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ וכו' את הָאַרְבֶּה למינו ואת הסלעם למינהו (ויקרא יא כא=כב). זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הָאַרְבֶּה (דבר' כח לח). יתר הגזם אכל הָאַרְבֶּה ויתר הָאַרְבֶּה אכל הילק (יואל א ד). – ומשל למה שבא ברוב עצום: מדין ועמלק וכל בני קדם נפלים בעמק כָּאַרְבֶּה לרוב (שופטים ז יב). כי רבו מֵאַרְבֶּה ואין להם מספר (ירמ' מו כג). – ובענין סדר הליכתם: מלך אין לָאַרְבֶּה ויצא חצץ כלה ( משלי ל כז).
1 באשור' אַרִבֻּ: כִּמַ תִבוּת אַרִבֻּ מאד שפנ שַתִ, (לוח סנח', מלון דל'), ר"ל כמו בוא ארבה של ימי האביב. לפי דעת חלא"ש, מהפעל אַרַבֻ בלשון ההיא שמשמעתו החריב והשם את האדמה, וא"כ א שרשית, והמשקל הוא איפוא פַעְלֶה, כמו פִעְלֶה, לִבְנֶה.