בָּדַל

*, פע"ו, – הרחיק את פלוני או את עצמו מן, sich trennen; se séparer; separate one's self: אף הוא בדל מן התרומה (ירוש' חגיגה ב עח:), התרחק. איני בודל מהם כל בין השמשות (ביצה ל:). כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו (ברכות ה.). כמדומה לי שחברים בדילים ממך (ב"מ נט:). כיון שהקוצר והמתעסק בודל ממנו זכור הוא ואינו בא לידי אכילה אבל הבודק אחר המועד אינו בודל מן החמץ (רה"ג, JQR XVI, 659).  –ובמשמע' פ"י, הרחיק את פלוני, trennen; séparer; separate: הבודל בתמרים ובגרוגרות (תוספתא ב"מ ח ז), מפריש ומרחיק הדבוקים יחד. בדול עצמך ממנה (פסחים פז:).

– פָעו', °בָּדוּל: אִמרה סנונה וצרופה בְּדוּלָה בדתה (קרוב' פ' פרה, אמרה סנונה). בדולה היתה הלשכה מן הלשכות האחרות ולא היתה נראית עד שיבא אדם לתוכה (ערוך, ערך גזת). בדולי מחלב (רש"י ישעי' כה ה).

– נִפ', הִבָּדֵל, – א) כמו קל, בדל את עצמו: הִבָּדְלוּ מתוך העדה (במדב' טז כא). וכל הַנִּבְדָּל מטמאת גויי הארץ (עזרא ו כא). וְהִבָּדְלוּ מעמי הארץ (שם י יא). וכל הַנִבְדָּל מעמי הארצות (נחמי' י כט). – ב) שאחרים בדלו, הרחיקו, abgesondert werden; être séparé; be separated: וכל אשר לא יבוא וכו' יחרם כל רכושו והוא יִבָּדַל מקהל הגולה (עזרא י ח). – ג) כמו נבחר ונועד לאיזה דבר, auserwählt; choisi; selected: וַיִּבָּדֵל אהרן להקדישו (דהי"א כג יג). – ד) נבדל אליו, לאמר הפריש א"ע מאחד והתחבר להשני: ומן הגדי נִבְדְּלוּ אל דויד (דהי"א יב ט). – ובמשמעת נאצל מאיזה דבר: ואינך נאצל מכל ונבדל (שיר היחוד ו). שכל נבדל, צורות נבדלות, שכל, נִבְדָּל.

– הִפ', הִבְדִּיל, – א) חלק דבר לשנים, lostrennen; diviser, séparer; disjoin: ושסע אתו בכנפיו לא יַבְדִּיל (ויקר' א יז). היה מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל (זבח' ו ד). – ב) הרחיק והפריש דבר מדבר, trennen; séparer; separate: אשר הִבְדַּלְתִּי אתכם מן העמים (ויקרא כ כד). וְהִבְדַּלְתָּ את הלוים מתוך בני ישראל (במדבר ח יד). וַיַּבְדִּילוּ כל ערב מישראל (נחמי' יג ג). הבדל יַבְדִּילַנִי ה' מעל עמו (ישעי' נו ג). – ג) במקור המודפס הסעיף סומן בטעות ב', וכן שאר הסעיפים להלן.  אנו מתקנים את סדר הסעיפים במהדורה אלקטרונית זו בחר והפריש לתכלית מה: בעת ההוא הִבְדִּיל יי' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית יי' (דבר' י ח). שלוש ערים תַּבְדִּיל לך וכו' והיה לנוס שמה כל רצח (שם יט ב=ג). וַיַּבְדִּילֵם אמציהו להגדוד (דהי"ב כה י). וְהִבְדִּילוֹ יי' לרעה (דבר' כט כ). – ד) היה מחצה בין דבר האחד להשני: יהי רקיע בתוך המים ויהי מַבְדִּיל בין מים למים (ברא' א ו). וְהִבְדִּילָה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים (שמו' כו לג). עונתיכם היו מַבְדִּלִים ביניכם לבין אלהיכם (ישע' נט ב). – ה) עשה הפרש בין דבר לדבר, ידע במה הם משֻנים, unterscheiden; distinguer; distinguish: לְהַבְדִּיל בין היום ובין הלילה (בראש' א יד). וּלְהַבְדִּיל בין האור ובין החשך (שם יח). וּלְהַבְדִּיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור (ויקר' י י). בין קדש לחל לא הִבְדִּילוּ (יחזק' כב כו). – °להבדיל, רגיל בפי העם, כשמזכירים אדם או דבר חשוב ואח"כ אדם או דבר שפל, בזוי: רצונו יתברך הוא נשמת הכל דרך משל להבדיל כמה הבדלות וכו' (עמק המלך, עולם התהו ד). ויקח יצחק את תורתו אשר הביא מולזון ופנינה, להבדיל, את ספריה החיצונים (יל"ג ו, נהרא נהרא ופשטיה). – ו) *קרא ברכת המבדיל: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס (ברכו' לג.). 

– הָפ', הָבְדַּל, בינוני מָבְדָּל, – שהבדילו: והערים הַמָּבְדָּלוֹת1 (יהוש' טז ט). ב' כריכות המובדלות זו מזו שני עטרים המובדלות זו מזו שני גפנים המובדלות זו מזו (תוספתא פאה ג ה). שערות הואיל ומובדלות זו מזו (נזיר ז.). שחמר אחד היה משותף וקראו מים ואח"כ הובדל בשלש צורות (מו"נ ב ל). כמו שהובדל המדבר מבלתי מדבר כן הובדל הנביא מאנשי המחקר (רשב"צ דורן מ"א הקד'). – ובמשמעת משונים, מצוינים: כל מעשיהם של ישראלים מובדלים מן אמות העולם (מד"ר במד' ט). קו מובדל אשר הובדל למים (ר"א קליר, תפלת גשם).

אִחֵד, הפך מן הבדיל. מְאֹחָד, °אַחְדּוּת.

בָּדָד, *הִתְבּוֹדֵד, °הִתְבּוֹדְדוּת.

גְבוּל.  *גֵּט, המבדיל בין איש לאשתו.  גָּמַל את הילד, הפרישו מן השדים והוא נגמל.  גֵּרֵשׁ, גֵּרֵשׁ אשה גֵּרוּשִׁים.

דָּבַק, דבק בו, מְדֻבָּק וכו'.

הַבְדָּלָה.  הַפְרָשָׁה.

חִלֵּק את הדבר לשנים.  חִצֵּץ, עשה מְחִצָה בין ובין. מְחִצָה במקומו חֵרֶם, נדוי, וכו', שעושים כהני הדת להבדיל ולהפריש איש מתוך הקהל.  חָתַך, וכו'.

יַחַד.  יָצָא, הוציא: הוציא אותו מתוך.

לְבַד, לְבַדוֹ, בִּלְבַדוֹ.

נָזִיר, שהבדיל והפריש עצמו מיין וכדומה. – נָזֹר, הִנָּזֵר מאחרי פלוני.

עָזַב, וכו'.

פָּסַק, הפסיק: הפסיק בין זה לזה. פֵּרֵד, הִפְרִיד. – פֵּרֵק.  פֶּרֶק, מקום שהדרך מתחלק לשנים. – פָּרַשׁ, הִפְרִישׁ, מוּפְרָשׁ, עוד במקומו.

רָחַק, הִרְחִיק.

שָׁבַר, וכו. חתך, כרת, וכו' ועי' במקומם.

*תְּחוּם, כמו גבול.



1 אמר הריב"ג: יתכן במלה הזאת שתי פנים האחד שתהיה תאר ע"מ המלצר ילד מסכן והשני שתהיה פועל שלא הוזכר פועלו ויהיה החרק בה במקום השרק כאשר זכרתי כמהו בספר ההשגה ובספר ההשואה. ע"כ. וכן החדשים, קצתם סברים כדעה ראשונה וקצתם כדעה שניה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים