בִּיּוּשׁ

°, ש"ז, – שה"פ מן בִּיֵּשׁ: בעבור שיש בזה מן הביוש והתוכחת לבעלי הדעת הזאת (חו"ה, הבטחון ו). באונאות וביושים בלי הכאה (תשו' ר"י קולון צד). הואיל וכבר הכינו לסעודה ולנשואין ביוש לחתן ולכלה אם לא יכנס (רמ"א, הגה' שו"ע או"ת שלט).

חיפוש במילון: