בְּכִיָּה

*, – שה"פ מן בָּכָה: אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות חיי עתידין אתם לבכות בכייה של ממש (ירוש' תענית ד סח ד). געו כלם בבכיה  (גטין נח.). ובכתה בכייה גדולה בבית המדרש (נדה נב.). געו כולם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ושמע הקב"ה קול בכייתם כבשתי שעות בלילה (מד"ר אסתר, ויאמר המן). וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה (שם, אם על המלך טוב).

חיפוש במילון: